באלי להתפרק למישו שהוא לידי ואין לי למי.יומנים נשרפים
רות לא פה
איתו איפשר
אמא לא באלי
אלירז לא שייך
כל השאר לא חברות של התפרקות
יופי.
אז בגלל זה אשאר לבד?
ובכלל לא הצלחתי להשיג למחר מחליפה אז אני צכה לעבוד מחר.
אני לא מסוגלת לחזור.
לא הספקתי להתאבל, לא היה מתי.
אילה הייתה איתי מהבוקר.
אני לא אצליח לתפקד
מוזמנת ליצור קשרבריו
ופשוט תקחי יום מחלה.
צכה לידי. נמאס לי מהפלאפוןיומנים נשרפים
ואי אפשר
הייתי בא אלייך אם הייתי יודע לאןבריו
אממ כרגע עדיף לי לבד. תודה בכל אופןיומנים נשרפים
על לא דברבריואחרונה
מקווה שתרגישי יותר טוב
המקום ינחם אתכםמקורות

אולי עדיף לפרוק.

למה להתפרק?

המקום הכי טוב בדרך כלל הוא היכן שיושבים את השבעה.

שם מדברים שומעים כואבים יחד ומתנחמים יחד.

למרות כל הצער והכאב

אני לא באמת קשורה למשפחה.יומנים נשרפים
כאילו כן.
אבל לא קשר משפחתי.
אני לא יושבת
אני רק אבוא לנחם
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך