ערבריעות.
שלוש שעות ועשרים ושתיים דקות
בא לי ים עם חברות. אילולא הרופאה, הייתי הולכת לכנס? אני מקווה שכן.
היה טוב אצל הרופאה. היא מרוצה. אני גם.
רק עד מתי נמשיך עם הכדורים האלו.
אני לא מאושרת עד השמיים, אבל בסך הכל טוב לי. אפילו, ובמיוחד, בלילות. אני פשוט בסדר. וממש עובד לי החשיבה חיובית.
אז מסתבר שאני אהיה מורה לאנגלית. ככל הנראה. ואולי אני אלמד באחווה אבל הלוואי שנתחתן קודם ונגור בירושלים ואז אלמד בירושלים.
ואני צריכה להתחיל לעבוד כי אף על פי שאני מתכנת חתונה קטנה ולקבל מלגה כלשהי, אני צריכה כסף להמון דברים.
מרגש ומשמח לתכנן את החיים שלי, ולצפות להם.
כואבות לי הרגליים מההליכה הזו, והידיים מהדלקת.
לכל מי שדאג איתי, נראה שאח שלי עושה חיים. והוא כבר ממש תכף חוזר. נשאר לחכות רק עד יום חמישי.
שלוש שעות ושבע עשרה דקות. אני גם רוצה לכתוב את הספר שלי. אני חושבת שאתחיל מההתחלה, ואשתמש בקטעים מהשלושים ושניים עמודים שכבר יש לי. אם אפרסם ספר במהלך השירות לאומי, אני עשויה למצוא את עצמי מאושרת.
וזה חלום להגשים.
רשימת החלומות שלי:
1. להתחתן לפני הלימודים הגבוהים.
2. לעשות שירות לאומי שיהיה לי טוב.
3. ללדת כמה ילדים שייתן לי ה', תוך כדי חשיבה והשתוקקות.
4. ללמוד אנגלית ולעבוד במשהו שנוח לי בו.
5. להוציא לאור את הספר של רעיה.
6. לטייל באנגליה.
7. להתנדב בחופש הזה בשערי צדק.
8. להרצות באולפנא על עצמי.
9. להיות אדם טוב.
10. להיות כמה שיותר עם חברות.
שלוש שעות ושתים עשרה דקות.
תהילה וצופיה נרדמות לידי. איזה תענוג להיות מוקפת בילדות קטנטנות שדאגות מכווצות להן את העיניים ושמחות מקפיצות להן את הרגליים.
אני מוכנה לחכות לתינוק/ת שלי, כיוון שאני יודעת שזה מה שיעשה לו/לה טוב.
דייקתי קצת את הדרך הפמיניסטית שלי.
אני כבר בועוד משהו... מעניין מי מכל מי שקרא את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה הגיע עד לספר הזה. אתם יותר ממוזמנים לשתף אותי בזה.
וחבל על מרווין. כל כך אהבתי אותו. הוא היה משהו לצחוק ממנו, ובכלל, לחשוב על אלן ריקמן משחק אותו. ואלן גם שיחק בעל תבונה ורגישות.Sense and sensebility.
שלוש שעות ושבע דקות.
היום צופיה הייתה שובבה במיוחד. זה היה חמוד כל כך.
הייתה לי שיחה טובה עם *** בשבת.
לנקות את צופיה זה ללמוד מידת סבלנות.
עכשיו לחנך אותה קצת, ללמד אותה שמה שהיא עשתה זה לא בסדר. ובלי כעס. העיקר, בלי כעס.
מחר טלי באה. יהיה בסדר, אני מאמינה.
מה להכין לארוחת ערב?
שלוש שעות ושתי דקות.
להתראות
ריעות, את מדהימה. רק שתדעי.חלילית אלט
הלוואי שהיה לי את האומץ לסדר את כל המשאלות שלי ברשימה מסודרת-
מה טוב לי לעשות, מה לא,
כמה אני מאמינה בעצמי שאני מסוגלת להגשים אותן בכלל.
(קראת את "רשימת המשאלות"? נראה לי אנחנו חייבים את זה לעצמנו. כלומר, להגשים לעצמנו את המשאלות. כי אם לא נעשה את זה, אף אחד לא יוכל. זה רק אנחנו לעצמנו. ופף כמה ברברת, תמר, שתקי כבר. יופי.)
קראתי. ואף פעם אל תשתיקי את עצמך לידי,ריעות.
אני אתחיל להגיד שזה בגלל הגברים ושיש לך דיכוי פנימי
בכל מקרה, תודה
חח טוב אבל אני עלולה לברבר עד אין קץחלילית אלט
ברברי ברברי יקירתי. יש לי אינסוף סבלנותריעות.
וחוש שמיעה מצוין
טוב, אז תודה.חלילית אלט
אני אנצל את זה אולי מתישהו
מצוין ריעות.אחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך