בס''ד
שלום לכולם,
אני ממשיכה לקרוא המון כאן, לרוב באופן סמוי כי ב''ה החיים עמוסים ואין לי זמן להגיב. אני ממשיכה ללמוד הרבה מאד מן הפורום היקר ואני מודה לכולם.
בני יהיה בן 4 בעוד חודשיים בע''ה והוא סיים עכשיו שנה ראשונה בגן. זהו גן ממ''ד ובסך הכל ההורים ממש מרוצים. הגננת יודעת לשלוט יפה מאד בכיתה, בעיקר על-ידי כך שהיא מעניינת ומרתקת את הילדים. הייתי מעדיפה משהי קצת יותר 'אמהית' (מחבקת/מנשקת יותר) אבל בסך הכל היא מאד חביבה על הילדים. הסייעות (שתיים במספר) נשמות טובות ובכללי יש אווירה רגועה בגן. מבחינת הילדים, יש ילדים מתוקים ויש כאלה יותר קשים (אם כי לא התרשמתי שיש שן טיפוסים קיצוניים). בצהרון זה הרבה פחות מוצלח - הצוות פחות מקצועי, הילדים משתוללים ובודקים גבולות, הגננות מתעצבנות... מאז פסח אני אוספת אותו ב-3, אחרי ארוחת הצהריים, ואני רואה שזה משפיע עליו ממש לטובה.
בבית יש אחות בת שנה וחצי. בעלי ואני משקיעים המון המון המון כוחות ואנרגיה כדי לגדל את שניהם באווירה רגועה, בריאה וטובה. זה ממש בראש מעיינינו. ואכן לרוב ב''ה הבקרים והערבים עוברים בטוב ובנועם. מידי פעם קורה פיצוץ (הרמת הקול, תפיסה חזקה ביד של הילד) אבל עם השנים הדברים יותר ויותר מבוקרים וקורים פחות ופחות ב''ה.
לאורך שנת הלימודים שהסתיימה אתמול, היו שלוש תקופות של כמה ימים שבננו הפך פתאום לממש 'אלים' (הוא בדרך כלל ילד מאד מתוק. פתאום החל לזרוק חפצים, להרביץ ממש בכוח, לדבר בחוצפה...). אנחנו מודעים שאנחנו לא מושלמים בתור הורים אבל בגדול אנחנו מרגישים שבדברים האלה יש השפעה מאד גדולה של ההוואי בגן (כי המילים או המעשים ממש לא קשורים למה שקורה בבית).
שאלותיי הינן:
א. האם בגיל 3++ / 4 / כניסה לגן זו תופעה מוכרת? האם בכל מקום זה גיל שבו הילדים ידברו במושגים של ''את איכסה פיכסה / את קקי / את לא יפה / אני אהרוג אותך / יש לי משרת והוא ירביץ לך / אנחנו הכי רשעים''?
ב. האם בכל מקום יש שיח אינטנסיבי בגן מסביב לגיבורי-על (בטמן, ספיירדמן, סופרמן...)? (בבית לא רואים ובגדול לא קונים דברים של גיבורי-על [קיבל תיק גב מסבא וסבתא עם בטמן ועוד בועות סבון עם ספיירדמן אבל זהו]).
ג. האם זה רגיל שהוא מתפאר מזה שהוא רשע / הכי רשע?
ד. לדעתכם, כל ההתעסות הזאת מסביב ל''להרוג'' / ''הרשעים'' - זה נובע מהתרבות שלנו (מכת בכורות, הרג המן והאנטישמים במגילת אסתר, איזכור יום השואה בגן וכו') וזה משהו רגיל ומוכר לגיל הזה כשהם נחשפים לראשונה לדברים האלה? או זה קשור לתרבות הכללית, ממנה אנחנו שואפים מאד להתרחק?
ה. האם במקומות 'יותר תורניים' (וכאן אני לא בטוחה למה אני מתכוונת בדיוק) התופעות האלה נעלמות? אנחנו דתיים לאומיים וקשה לנו לחשוב על לשלוח את ילדינו במוסדות מזרם אחר אבל אנחנו קצת מודאגים ממה שאנחנו רואים במה שנחשב לגן טוב.
ו. אנחנו ירושלמים. המלצה למוסדות מעולים? לאור כל מה שציינתי אני מאמינה שקצת הבנתם מה הראש שלנו ומה אנחנו מחפשים.
תודה רבה רבה מראש על תשובותיכם, תגובותיכם ותובנותיכם! הוא הבכור שלנו ואנחנו ממש לא מצליחים לזהות אם יש עניין לחפש עבורו מסגרת חדשה או אם הכל רגיל, וכמו שהיה את משבר 4 החודשים ומשבר גיל השנתיים, אז גם בגן יש התמודדות כזאת. אציין שוב שבגדול אנחנו די מרוצים מהגן. אבל יש לנו תהיות, כאמור... 
כמה שחשבתי שהבנים שלי לא יקבלו"הקלות" להיות אלימים בדיבור ובמעשה יותר מבנות, אני נוכחת שזה מאבק מאד לא פשוט לגדל אותם רגועים. משהו באופי של בנים יותר קשור לכח, כולל הדיבורים הללו.