הלב והמעין.שבת בצפת אצל חברה אחרי שנים שלא ראיתי אותה
ואז גם יום ראשון עם חברות במעין,
בערב חברות שלי באות
מדברות
משתגעות,
מכינות אוכל
הולכות לסיבוב בישוב
חוזרות
ישנות
ואז קמות
מתמרחות קצת
מתארגנות ליציאה
הולכות לכינרת 
סיבוב בטבריה
(לא מצאתי נעליים 
)
אוכלות
מתות מחום (אז נכנסות לחניות להנות מהמזגן 
)
ו..הביתה!
ובהמשך השבוע לפגוש עוד בנות שלא ראיתי פול זמן 
איי, איזה יופי 
ותודה לאימי שאישרני (מלשון לאשר) את כל זה 
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
