אננס ולימונים כי סניף מרכז הכי שווים

-אננס הכי-שוות! אננס הכי-שוות!

-דוב דוב דוב דוב דובדבן

-ירושלים של זהב, וכל אחד בסניף כוכב 

-יש פה סניף אחד, הגדול מכולם,

שאצלי בלב, ירושלים עולה

|צועק|-תנו כבוד לצפון יש פה סניף שיגעון, יש כינרת ויש גם גולן (גם גולן!) 

אווירה מטריפה את כולם מקפיצה, משפחה עם הרבה נשמה

-סניף צפון הגיע, כנרת וגם גולן, תרימו ת'ידיים, ויאללה בלאגן!

אני פה משתגע, כלום פה לא קורה, יאללה בכפיים - סניף צפון עולה! |משתגע|

נה נה נה נה  

הנה מה טוב הנה מה טוב ומה נעים,

אצלנו כאן שמחה לילד,

הנה מה טוב הנה מה טוב ומה נעים,

אצלנו כאן שמחה לילד.

נה נה נה נה

אין כמו שמחה לילד זוהי משפחה,

כאן הכאב חולף ובאה השמחה.

ים של חיוכים חיבוק של אהבה,

נותנים אושר אור ושמחה, לילד.

נה נה נה נה

ידיים למעלה!! אההה!!!

-שמחה לילד!!! או-אה!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול