לאכול
לאכול עוד
לקחת ארנק פלאפון וחבילה עוברת
לדבר עם סימבה מתושלחית וזמברורה
לתפוס טרמפ
ועוד טרמפ
להגיע
להיות מוגעת
לארגן ברים לפעולה
לפעל
לתפוס טרמפין חזרה הביתה!
לארוז
לישון (???)
לקום
לנסוע למחניים
לעלות על ההסעה
לחרופ
להגיע
למסלל
להיות
לילה
עוד בוקר
לחיות
הגיע הערב
שירה וחוה באות אלי טרילילילי
לישון(?)
שישי-בטח מסלולון,
ואז להגיע הביתה
להתקלח
לנסוע לשבת!
כיף חיים פחות או יותר
שבת
מוצש לחזור הביתה
שתדעו שני הכי הכי הכי אוהבת בעולם את שירה שלי
בס"ד
אתמול איכשהוא
אל תשאלי איך
געתי למאחורי הקלעים של תחיה
ואפילו יותר התאהבתי
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
