הגדולה ישנה יפה

הקטנות לפי מצבי רוח

אצל אחותי זה גם היה ככה , וממש פינקנו אותה- שוקו עם סיפור ואחרי כמה חודשים היא הפסיקה, 

יש מצב שהיא עדיין ישנה צהוריים וזה מספיק לה?

תנסי להעיר אותה שעה מוקדם אולי זה יעזור? איך החוצפה מתבטאת? רק בזה שהיא לא ישנה? אולי מעצבן אותה המצעים?והיא מנסה לדחות את המגע איתם כמה שיותר זמן? אם תתני יותר פרטים אולי נוכל לעזור... יש לנו במשפחה הרבה נסיון עם השכבה...

ביום ראשון היא ממש הותשה.. הם היו בים, שיחקו קפצו וכשאמרתי שצריך לישון התחילו ההצגות..

אתמול והיום היה ממש נס- התנתי יציאה לגן משחקים שלה והיא אמרה שהיא תבוא היא תישן יפה

ובאמת כך היה- מקלחת, ארוחת ערב ונכנסה למיטה ונרדמה!

לעומת זאת, אחותה הקטנה בת 3 לא רצתה לישון וטיילה בבית

להכניס אותה לחדר זה לא אפשרי כי היא תעיר את השאר

נתתי לה לישון בסלון אלך היא כל שנייה קמה...

הקטע שלה זה להתעקש לא לישון

הציעו לי לתת לה לשחק במיטה אבל היא קמה

ולהחזיר אותה זה קשה.. היא כבר לא קלה ומתנגדת

בימים הראשונים היא תישאר דווקא אבל אח"כ היא תראה שהיא מידי עייפה ותישן בזמן,

כמובן אל תתני לה לישון צהריים

אך ניסיתי מספר פעמים להתעלם והיא מצידה לישון ב 12 בלילה

היא סוחפת את אחותה בת ה 3 והם משחקות מרעישות וכמובן לפעמים רבות...

קיצור אין שקט אם אתן לה להישאר ערה

[משהו ממפריע בחדר? חושך וכד'?]

ניסית לשים סיפור בדיסק/קלטת ברקע (למקרה שהיא "ערנית" מידי בטבעה)?

היא עונה שהיא לא עייפה..

אבל אני כן...

יכולה להשאר ערה עוד רבע שעה בסלון, זה יתיש אותה...

לדבר איתה, יותר מוקדם.

להסביר בקיצור למה חשוב לישון מספיק שעות בלילה, וגם להסביר שלאמא קשה כשקמים כל הזמן, לא הולכים לישון, זה מעייף. אמא צריכה לעשות אח"כ עוד דברים, לדאוג שיהיה לכם בית נקי, צריכה גם קצת שקט בעצמה.

ולשאול, אם יש לה רעיונות איך היא לא תקום אחרי שהולכים לישון..

ואת תחליטי מה מהרעיונות נראים לך (לדוגמה: תגיד, להבטיח פרס.. את יכולה לומר - בסדר, שבועיים עד שמתרגלים, ואז כבר ישנים בלי זה.. או שתציע לשמוע סיפור, או תעזרי לה להציע דבר כזה, וכד'). כשדברים באים מהילד, לפעמים זו מוטיווציה רצינית לקיים.

או שזה שהיא לא רוצה לישון הופך אותה לחוצפנית?

סתם ככה בלי לשמוע שום דבר מעבר- הייתי מציעה לשבת לידה, לתת לה יד ולשיר לה שיר עד שתרדם.

לשבת לידה אוכל גם שעתיים ואין לי זמן

להסתכל בספר עם תמונות, לצייר וכו.

לא נראה לי שאפשר להתעקש עם ילד שילך לישון בצורה כזו. את נשמעת די מתוסכלת ואפילו קצת כועסת.

שגם ירצו לעזור..

אני לפעמים משתמש בשיטה הבאה:

אני שוכבת ליד מיטת הילדה ומתחילה לפהק 

כידוע פיהוקים מדבקים...

הילדה ששוכבת לידי במיטה , נדבקת ממני ומתחילה גם לפהק

זה די גורם לה להיכנס למצב של נימנום

לפעמים זה גם עוזר לה לה להרדם

אני הרבה פעמים עם אחיינים שלי פשוט נשכבת לידם ועושה את עצמי נרדמת... וזה גם מדבק... 

את תאספי כוחות ותוכלי להתמודד בנחת עם ההשכבה שלה יותר מאוחר, אם בכלל יהיה צורך, רוב הסיכויים שהיא תראה שאת נרדמת ותירדם גם היא לידך.

כולם מרוויחים.

חבל להיכנס למאבקי כוחות על שינה והירדמות, הרבה פעמים זה גם לא בשליטה של הילדים, יש ילדים שמאוד מתקשים להירדם.

אולי אפשר לעזור לה עם אחת השיטות ברפואה האלטרנטיבית.

שהיא צריכה תשומת לב

אך היא לא לבד במערכה

אם אתן לה לשלוט בבית ולנהל את העניינים היא תהיה בשמים..

אך זה לא תמיד מתאפשר.

חוצפנית  מבחינתי זה אומר לא מקשיבה

או אומרת "לא בא לי"

כבר כשהייתי בת שנתיים, ואבא שלי אמר לי לאסוף צעצועים או לעשות משהו אחר, הייתי מסתובבת ואומרת לא בא לי! למה מי אתה... הייתי ועודני שתלטנית, אבל מנסים לעבוד על זה, 

הדבר הכי זכור לי מילדות ואני כולה בת 20 זה שאני יושבת עם אבא ואמא, כל כמה זמן, והם נתנו לי תחום שאני אחראית עליו, האחריות הייתה רק כשאני זוכרת את מקומי... אם קרה ושכחתי- כלומר, התחצפתי, היכאתי, לא הקשבתי, ירדה לי האחריות...

אני גם הייתי כזו שלא הכמתי שיאמרו לי מתי ללכת לישון, ויום אחד ההורים שלי קראו לי, והביאו לי מתנה- שעון מעורר. אז הם הסבירו לי שיותר הם לא אחראים להגיד לי מתי צריך לישון, אבל כעת אנחנו- זה אומר גם אני נקבע מתי אני צריכה ללכת לישון נכוון את השעון לשעה וכשהוא מצלצל אני צריכה להיות במיטה וללכת לישון, אמא תזכיר לי 10 דק' יותר מוקדם שבעוד 10 דק' השעון יצלצל,

מובן שאם לא הקשבתי, או התחצפתי, השעון הוחרם לערב למחרת, ובאותו יום הייתי צריכה ללכת לישון כשאמא אמרה, ההורים שלי נתנו לי שתי אופציות של זמנם שאני יכולה ללכת לישון,

וכמובן כל הזמן הדגישו שאני חייבת להקשיב לאבא ולאמא גם אם אני לא רוצה.

מקווה שעזרתי לך..

נשמע לי שאת קצת טעונה בכל מה שנוגע אליה. ואם אני קולטת נכון (תקני אותי אם אני טועה)- הדברים האלה מעצבנים אותך בצורה כזו שקשה לך להגיב מתוך מקום נייטרלי, של אמא, שרואה את הדברים מלמעלה באופן רגוע. את נכנסת למעין מאבק- גלוי או סמוי מול הילדה. (סליחה אם האבחנה שלי מוטעית)

אז ככה:

א. "לא בא לי" זו מכת הדור. מכירה ילדים שזה הדבר הראשון או השני שהם למדו להגיד.

זה מעצבן ואני מסכימה שזה ביטוי מרגיז, אבל את צריכה לזכור שהיא בסך הכל ילדה קטנה.

ולך, בתור אמא שלה יש יכולת להעניק לה כלים ולכוון אותה להתנהגות שבעינייך היא טובה יותר.

ואגב, היא ממש לא אמורה לשלוט בבית! היא רק ילדה וילד צריך שההורים שלו ישלטו במצב אחרת הוא מרגיש חסר בטחון וחסר משענת.

ב. יש ילדים פחות צייתנים. מנסיון...לי יש ילדה שאם אני רק מכניסה לה קצת "פלפל" למה שאני מורה לה לעשות אז היא תעשה בכיף ואם לא- אין סיכוי..."פלפל" הכוונה- תחרות, בדיחות, וכד' כיד הדמיון.

אולי אפשר לחשוב על דרך שבה את מנטרלת את המצב החוזר הזה של "אני אומרת ואת לא מקשיבה" בעזרת מעקף כלשהו?

תנסי לענות על השאלות האלה:

האם היא אף פעם לא מקשיבה לך?

האם היא לרוב מקשיבה אבל לפעמים לא?

האם יש זמנים או מצבים שבהם היא פחות מקשיבה ויותר "לא בא לי"? מתי?

מה את מרגישה כשהיא לא מקשיבה לך?

איך את מגיבה?

האם התגובה שלך עוזרת?

התינוקת בוכה....צריכה ללכת אליה.

אשמח, אם תרצי, שתגיבי ואז אוכל לעזור כמיטב יכולתי בע"ה.

כשהיא לא מקשיבה זה באמת מוציא אותי מדעתי אין ספק ..

אהבתי את שיטת השאלות.. מאוד נכון!

מזיקות מאד.

מי שינהל את ביתו עפ"י תפיסה של תיאוריות כאלה, עלול לשלם על כך ביוקר. בהתייחסותו הטבעית לילדים, ובעוד דברים. ילדים הם לא בהכרח "מאד חכמים".. אם כי לפעמים יכולים "לחוש" דברים כאלה.

ילד לפעמים אכן פשוט "משועמם" ללכת לישון. ולפעמים, בדיוק כמו מבוגר אבל יותר רגשי, אינו רוצה אוכל מסויים וכו'.

וגם כשילד רוצה משהו "סתם" זה יותר מרצון לביטוי עצמאות, מאשר מ"לשלוט" על אחרים. הורה חכם, ועם לב טבעי, יודע לתת מקום גם לזה, וגם לתחושה של עד היכן.ו

וילד נורמלי, אינו מתאפק מצרכיו כדי "לשלוט" בהוריו, אלא אם כן יש לו סיבה טובה "להילחם". וגם אז זו תהיה יותר מלחמת-עצמאות..

הבעיה העיקרית בתיאוריות הללו, אינה בפרטים. אלא בעצם הגישה.

ילד אינו אוייב מתוחכם. הוא ילד שלנו. ויש לו רצונות ושאיפות והרגשות וכו'. ואם ההורה יודע גם להיות קשוב אליהם, וגם להסביר ולשדר סמכות מתונה כשצריך, והכל באהבה ובכבוד, אז העניינים ילכו בסדר בעז"ה.

אבל אם הורה יגש מראש בגישה כזו, הוא יאבד את העיקר שיש לו, שזה היחס הטבעי. הקב"ה נתן לבני אדם ילדים, הרבה לפני שהומצאו התיאוריות הללו (שלפעמים הוגים אותם "מדענים" שלא חוו מעולם מה זה גידול ילדים. עוד "תיאוריה"..), ונתן להורים חושים בריאים. כמובן, טוב להתבונן, להתייעץ כשצריך - אבל לא לאבד את היחס הנורמלי הבסיסי והטוב.

וגם בתגובתך השניה ( ילד צריך סדר בחיים שלו כפי שכל יהודי - הורות )

ואגיב על שתיהן כאן:

א. בוודאי שלא כל גישה חינוכית מגדירה את הילד כאויב - ואין לכך שמץ זכר בדברי - בדיוק ההיפך. גישה חינוכית אמיתית, רואה את הילד כאדם, אדם אהוב, עם אישיות שמכבדים אותה, עם רצונות, ושצריך מתוך כך גם ללמדו ולחנכו. ולא-פחות, לחנך את עצמנו. 

אבל מי שרואה בילד מישהו מתוחכם שאת התנהגויותיו צריך לפרש כמאבק שליטה כנגד ההורים, שמפרש את אי החשק של ילד לישון אוטומאטית כ"בדיקת גבולות ומאבקי כח"..  ומתנהג קבוע כמו "פריזר", "עכשיו זה הזמן לישון, לילה טוב" ואח"כ "להחזיר בלי לומר כלום".... זו גישה רעה, אכזרית, במסוה "חינוכי", הורסת את הילד ואת ההורה ואת מידותיהם - ואין לה ולא כלום עם דרכה של תורה. וגם אינה באה מקורותיה של תורה.

כבר אמרתי, הבעיה אינה בעיקר בפרטים (אני עצמי, למשל, חשבתי להציע לשואלת דלעיל גם אופציה, אם לא הולך אחרת, לומר בתקיפות שכעת הולכים לישון.. לפעמים צריך כך, בד"כ צריך להשתדל לא להגיע לזה. תלוי בנפשות הפועלות ובנסיבות. זה לא ב"שלשות"), אלא בגישה הכללית. מי שמסתכל כך על ילד, הוא כבר לא יתן גם את הנשיקה לפני השינה באמיתיות, הופך להיות "רובוט". מאבד את עיקר מה שצריך להיות לו כהורה. אין כל קשר בין המחשבה שילד "צריך קווים ברורים" (וגם האמירה הזו תלוי ממה באה. לא צריך להפריז), לבין להסתכל עליו כאוייב. אפשר לחנך ילד יפה מאד בלי לחשוד בכוונותיו. להבין מה הוא רוצה, בצורה נורמלית, ולראות איך להתנהל מול זה ועם זה.

ב. חלק מרכזי ועיקרי בחינוך, הוא לא דווקא מה שאומרים שצריך לעשות, אלא מה הילד קולט מהאישיות וההתנהלות. ילד שחש הורים קשובים, מלאי טוב וחסד והתחשבות, מבינים, יגדל בעז"ה גם כן כך, יתנהג כך כלפי סביבתו וכלפי ילדיו. וזו בהחלט מגמתה של תורה, "מה הוא רחום וחנון, אף אתה רחום וחנון". והחינוך למידות טובות באופן זה, מתחיל עוד לפני החינוך למצוות. 

ג. בוודאי שיש אסור ומותר. אנחנו לא הקב"ה, ולא ממציאים מצוות חדשות. אנחנו מצווים לחנך למה שציווה הקב"ה. כולל זה שיש דברים נכונים ודברים שאינם נכונים. השאלה היא הדרך לכך. והדרך לכך אינה בכחנות, אלא בחינוך. לדבר, להסביר, להרגיל, לפעמים לעמוד על דברים. גם הקב"ה הסביר לנו בתורתו וע"י חכמים, את הערך של שמירת תורה ומצוות, וגם הוא נוקט כלפינו ברחמים רבים. אם את תדברי לה"ר, הקב"ה לא יפיל אותך מיד על הרצפה בלי לומר מילה (המקבילה של "לקחת את הילד למיטה בלי לומר מילה"..). 

ד. יש גם דרכה של תורה איך לחנך. להגיד "חינוך מתחיל מגיל 0", זו סיסמה שצריכה זהירות. למשל, חינוך לא לנהוג ב"שיטה" הזו, אכן מתחיל מגיל 0. כי את הקלקול שלה גם תינוק יחוש. את ההתנכרות, ה"חשד" בו וכו'. ולהיפך, את החמלה והחום והאהבה, והרגישות אליו - יחוש גם כן. כמו כן, את האופן בו שומע איך מברכים בבית, איך מדברים אחד אל השני, איזה שירים שומעים וכו'.

אבל בנוגע לחינוך למצוות, יש הדרגה (לא כותב כ"פסיקת הלכה", אלא ככיוון): עד גיל שנתיים שלש, לא מצווים אפילו להפריש מאיסור. עד שילד מבין מה זה לא. היום יש מתחכמים שחושבים שגם ילד בן כמה חודשים "מבין" את זה. אז לא. הכוונה היא לא שהוא "מבין" כמו להבדיל חתול שמקרבים אליו גפרור.. 

אח"כ, יש מצוות שהן הרגל. וזה לפי כשרונו. קטן היודע לנענע לולב - אביו קונה לו לולב. וכו'. דיבור - מתחיל לדבר, מלמדו "תורה ציוה לנו משה", ופסוקים מעט-מעט. לתפוס את הדיבור בתחילתו.

"גיל חינוך", עפ"י ההלכה, הוא בערך מגיל 5-6.

וגם אז, כשמכניסים ילד ללמוד, אם מגלה "התנגדות", "באושא התקינו שיהיה אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה, מכאן ואילך יורד עימו לחייו". רש"י: אם מסרב ללמוד  יגלגל עימו בנחת, בדברים רכים.

וכותב הרב וולבה זצ"ל: כידוע, היום הגילאים שונים. מה שהיה אז גיל 12, היום זה גיל 20, עד אז צריך לגלגל עימו.

הקיצור: השאלה כלל אינה אם יש להרגיל לסדרים מסויימים, לחנך להבחין בין אסור למותר, ולכבוד להורים. השאלה היא ה"איך" וגם אי ההתעלמות מדברים חשובים לא פחות. העין-הטובה על הילד, כיבוד הרגשותיו, הרצון להשפיע על הרצון ולא רק "אילוף" אטום; השיח, הדיבור, ההסברה, האהבה. היכולת להבחין בין מצבים וסיבות - ולא איזו סיסמה-כחנית-כוללת ל"מזימות" של הילד, כביכול... הכבוד לכך שילד גם רוצה עד כמה שאפשר להרגיש טוב עם מה שעושה - לא פחות ממבוגר - ולכן השתדלות למוטיווציה חיובית ככל הניתן וכו'.

וצריך לשים לב גם לתכונות הספציפיות של כל ילד, בנוסף על השלב שהוא בחיים - ולכווין בהתאם לכך את החינוך.

מה שייך?

לא עיוותתי מאומה בדברייך (אם כבר - ההיפך... הרי אני כתבתי על גישה כלפי ילד, איך מסתכלים על "כוונותיו" - ואת ענית בכך שצריך חינוך, וכאילו לדברי "כל גישה חינוכית" מגדירה ילד כאוייב, ההיפך מהדברים).

אלא שכיוון שהתייחסתי לדברייך, התייחסתי גם לגישה הזו, מעבר למה שהזכרת, זו הרי לא גישה שאת "המצאת"; וגם לכיוון שכנגד, בהרחבה יותר. כי המגמה אינה "להתווכח", אלא אם כבר עלה, להרחיב קצת בענין, אולי יעזור למישהו פה. 
 

אבל אולי תנסי להתעלם מזה?

כלומר- להבהיר לה שמרגע שמגיעה שעת ההשכבה היא צריכה להיות במיטה

וזהו

היא קמה? כלום, לא מדברים איתה, לא מתייחסים אליה

יקח יום יומיים והיא תבין

תשובה יפה - לא צריך להירדם צריך לשכב בשקט

זה עובד

שמעתי כמה וכמה הורים שאומרים את זה לילדים.

השקט של ההורים שלי... 

תמיד היה לי על מה לחשוב- על המבחן שיהיה מחר (ולא היו לי בעיות לימודיות, ב"ה, זה לא לחץ..), על החברה שהתנהגה מוזר היום, על האח הקטן שהתעצבנתי עליו, ועוד ועוד ועוד......

גם היום יש לפעמים לילות שאני מרגישה שהמוח פשוט "חופר" עם עצמו במלא מחשבות והתעמקויות.

לא יודעת מה הפיתרון לזה, גם היום אני עוד לפעמים מחפשת אבל הדרך היא לנסות למצוא משהו שירגיע את המח מהחשיבה הבלתי פוסקת. באמת זה בד"כ ילדים מאוד חכמים, שרגילים להתבוננות מעמיקה בכל דבר, ולשכב במיטה בלי לעשות כלום פשוט מפעיל להם את נקודת ההתעמקות במוח

מסאז' לפני השינה מאוד יכול לעזור, אולי עם איזה שמן מרגיע, מוזיקה מרגיעה, אמבטיה ארוכה, ואולי תה שמרגיע (לא זוכרת איזה מוגדר ככזה.. לוונדר אולי?)

בהצלחה!

עלולה במקום ילדה חוצפנית, לקבל ילדה ע הפרעות אחרות...

[וגם ה"נשיקה" שלה לא תהיה אמיתית כנראה..]

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.