חוגר- כלי מלחמתו

מפתח- פורק כלי מלחמתו

שמי שעוד לא ניצח שלא יחגוג כבר עשיו, כי מי אמר שינצח...

אבל בוא נגיד שכן, אתה סותר את עצמך! אתה כן אומר שאני צודק

שאין לא פורום משלו (איך מייצרים פורום?)

נ"ב- שונא את האלה שרושמים בתוכן את המשך המשפט של הכותרת...

בסדר, מעריך ותק חיים. אבל עיקר הפז"מ זה מעולם הישיבות הכללי (לא תיכוניות)...

וואלה, אני לא מרגיש פחות מישיבות קטנות! זו זכותי גם!

ישיבה "תורנית" רחוקה מרחק שמים וארץ מישיבה קטנה.יא תכוניסט.....

נ"ב נראה לי שאתה לומד בכפר חסידים.. כי אתה קורא לעצמך נער גבעות מצוי כש:

א. אין דבר כזה אין נער גבעות דומה לחבירו (לא יכול להיות שבאותה שנייה הם החליפו רב....)

ב. יש לך דעות ממלכתיות פחד...

קיצער נראה שסתם מישהו/ כמה טחנו לך ת'מוח על נערי גבעות.

והנה אמרת שאתה בישיבה תורנית....... או שאתה בבני צבי או בישכ"ח....

 לא לא! אני לא באף אחת מהן!

כן, זו ישיבה מיני קטנה. לומדים שם יותר נראה לי מבנ"צ או ישכ"ח.

נווה? דגל"ש? אייפהההההההההההההההה.......

וגם אם כן רק בחמישית שישית...

בפועל- לא נראה לי....

נ"ב- "אבינו מלכנו"- תשרשר נכון!...

אך כבודו- במקומו מונח.

ואינני נופל מישיבה קטנה...

במיוחד לאור העובדה, שאני יודע ומכיר את מקומי. ואינני יודע אם אתה מכיר אותי ואת רמתי.

בס"ד

לא נעים לומר, אבל אתה חי בסרט

או שאתה לא יודע מה זה ישיבה קטנה רצינית

או ששכחת מה זה שיעור א' בישיבה גבוהה 'חצי רצינית'.......

בראשתי דבריי אומר שבאומרי "ישיבות קטנות" אינני מדבר על עצמי. אני מדבר על שאר תלמידי הישיבות הקטנות אותם אני מעריך מאוד.
בעיני, מתוך הסתכלות רבותיי, הסדר הראוי וה'לכתחילאי' הוא שאדם בשנות נעוריו ישקיע את כל מרצו וכוחו בתורה הקדושה בלבד מתוך יראת שמיים טהורה. הסתכלות זו לענ"ד וממה שאני יודע מרבותיי היא הסתכלות של תורה. ודבר זה היה פשוט בקרב כל ת"ח עד דורנו האחרון. בדורנו האחרון. עקב השיבה לארץ מן הגלות, הההשכלה, ותופעות נוספות שנבעו מב' הדברים הללו, החלה לקום תנועה חדשה ביהדות המבוססת בעקרונותיה (שלא תמיד נראים) על תורת מרן הרב קוק. לתנועה בעלת המגמה העקרונית הנפלאה הזו- קוראים "הציונות הדתית". בתנועה זו קמו המון דעות פנימיות בנוגע להמון דברים. אחד הדברים הוא עניין לידי החול והמקצוע לבני הנעורים. אכן רוב ציבור זה מאמין ושולח את בניו למסגרת בשם "ישיבה תיכונית" מדובר במוסד בו לומדים לימודי קודש אך גם לימודי חול. היחסים בין ב' הלימודים הללו משתנה ממוסד למוסד. יש כאלו אשר אכן רוב היום לומדים לימודי ה' והוגים בתורה [ברמה זו של ישיבה קטנה או אחרת] ורק לשעה-שעתיים (או שלוש) ביום לומדים לימודי חול. אלה, בעיני אכן זוכים לשם "ישיבה תיכונית". מסדות אחרים לעומתם יחסם בין השעות שונה בתכלית ולעיתים אף הפוך, יותר כמו "תיכון ישיבתי"/ "תיכון דתי". יש להם כמה פעמים בודדות ביום בהם הם נוגעים בתורת ה' ואמונה בו. כמובן, שישיבות מהסוהזה ממילא אף הרמה הלימודית במקצועות הקודש יורדת ולרוב- אף הרמה הרוחנית יור'ד ברמה נניכרת כזו או אחרת.
וישנה עוד דעה בזה הציבור הנ"ל. שהיא דעתי שלי ואף של רבותי:
כמובן שיש ללמוד גם מקצוע, והלא צריך להתפתח בארץ ולפתחה. הלא זה כה דרוש בדורינו, דור הגאולה.
כמובן גם שיש כאלו שיקחו משרות רבניות, הלא בדאי צריך מורי הוראה. וגם כאלו אשר ישקיעו את כל מרצם בתורה למשך כל חייהם, טוב, צריך מחזיקי תורה וגדולי דור. אבל באופן הפשוט- פשוט שלהרבה בני אדם הדבר הפשוט שלהם הוא להרויח את לחמם ע"י עבודה ממש. ככה הוא גם סדר ראוי. ודאי שצריך אנשי עבודה מעשיים (שכמובן, קובעים עיתים לתורה).
אבל עם כל זאת, באים ואומרים כדרך התורה לאורך כל הדורות- לילדנו, טפינו ונערינו- רק קודש!
הם משקיעים את כל מרץ ימי נעוריהם בתורה ומתוך תורה בונים את עולמם. לאחר מכן גם ראוי עוד כמה שנים בישיבה גבוהה [וצבא- חובה בבא העת (יש שיאמרו הסדר, יש שיאמרו לדחות)] אך ימי נעוריהם- רק קודש! אשרי מי שמילא את אשפתו מהם. אשרי מי שגדל בתורה!
אלה הגדולים באים כיחד עם גדולי הדורות בכל דור ודור ועם, כמובן, תורת מרן הרב קוק, באים ואומרים- רק קודש, רק כך אדם מישראל בונה את עולמו
כמובן שיש חריגים. שהרמה הנתונה ע"פ רוב בישיבות הקטנות לא מתאימה להם שאינם יכולים ללמוד אך זה אמור להיות מיעוט בציבורינו! [אם הדבר אינו כך- ראוי לשפרו ולחנך את ילדינו כבני תורה. אשר מתאימים חילם לעבודתו ית'] הדבר שלמעשה קורא שעשרות אלפי בחורים מציבורינו אנו, נשלחים והולכים לישיבה תיכונית , חלקם הגדול- אף למקומות שלהם אפי' המיעוט לא צריך ללכת כי אם בודדי בודדים, מקומות אשר דבר המלך ודתו בקושי מגיעים.
בדורינו לכא' נראה כי הווי הנוער מתאים עצמו למסגרת התיכונית (עם זאת גם נראת תנועה מן הצד השני) אבל הסדר ה'לכתחילאי'- הוא בודאי רק קודש
מהרבנים אשר דוגלים בשיטה זו- נמנים גם רבותיי.
רבנים אלו צריכים לשוב ולהזכיר את דרך התורה ולומדיה, להזכיר למה הנצי"ב סגר את ישיבתו (כי רצו להכניס לשם לימודי חול) להחזיר עטרה ליושנה!

כל מה שאני בא לומר  אלו הם שדעתי  גם דעת גדולים ונכבדים ממני בודאי וממך- היא שלכתחילה- ישיבה קטנה בדיעבד- ישיבה תיכונית תורנית. אשר לומדים בה ביראת שמיים ושרוב חילם עדיין לאורייתא.
יכול להיות שישנם רבנם שיחלקו על דברי רבותיים וגדולי הדורות עד כה, יכול לההולך בדרכם של הראשונים (תרתי משמע). ומי שהולך בדרך המנוגדת לדרכי, נו מה, שלא אתנגד לדרכו?
אבל בלי קשר כלל. הרי אף אני אומר שברור , לי לפחות, שלא כולם יכולים ללמוד בישיבה קטנה ויהיו כמה שמתאים להם ישיבה תיכונית, לא הרוב- אבל כמה. א"כ- למה שאני אזלזל בהם?
חלילה, אינני מזלזל! כל דבריי הם רק לומר שהבחורים הלמדים בישיבה תיכונית לא מכירים את העולם הישיבתי כהכרת תלמידי הישיבה הקטנה. לא טעמו יין הונגרי.  ולא ראי זה כראי זה. לכן, לדעתי מקומם לא בפורום זה. עם כל אהבתי אליהם.

בשורות אלה באתי לענות לך על תוכחתך אותי. שלצערי לא הבנתי יוק האם אתה בא מן הצד של "לכתחילה- ישיבה קטנה, בדיעבד תיכונית תורנית" או "לכתחילה- ישיבה תיכונית (אני מקווה ש'תורנית'...)"
ציוטו מדבריך- "...בכאלה מישיבות תיכוניות מה שהם עושים יותר מתאים... ומי שלא יכול לא מצליח מה יעשה" (עם הפיסוק בו אני קראתי את דבריך: ) "...בכאלה מישיבות תיכוניות, מה שהם עושים- מתאים!... ומי שלא יכול, לא מצליח, מה יעשה?..." ("עם כולם צריכים להיות בשיבה קטנה"... לא הבנתי דבריך... נראה שהתכונת "אם" ועדיין לא בדיוק הבנתי)  אשמח אם תסביר למה היתה כונתך, אם טעיתי. יום טוב.
נ"ב- הנני מסריח כי אינני לובש בגדים מכובסים, אני אבל על חורבן משנאת חינם....
בברכה

א. מה שאמרו גדולי הדורות הוא בימיהם שנכנסו ישר לעבודה וכך למדו אותה, בימינו צריך תעודת בגרות דבר שיבזבז זמן מהישיבה הגבוהה והשאלה מה עדיף?

ב. אם אתה לומד בישיבה שעושים בגרות בשמינית אז זה כבר אותו דבר, אם לא פחות טוב!

ג. זה שיש סדרים כמו בישיבה גבוהה זה גם בדרך כלל מזיק, שאין מסגרת שתופסת!

    ( גם אצל החרדים בי''ק יש הרוב שיעורים)

סילפת את הדברים:

הרב קוק למד פילוסופיה, הוא עצמו הושפע מהגל, הרמב"ם היה רופא אסטרונום ופיזיקאי, הר"ן היה רופא 

וכולם כולם ללא יוצא מכלל הראשונים טענו כי יש עניין בידע כללי כידע הרב קוק עצמו באורות התורה מדבר על הצורך ללמוד חכמות רחבות וחכמות העולם

כאדם שלמד חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה בתיכון הגעתי לישיבה גבוהה"רצינית" וגיליתי כמה החשיבה האנליטית עזרה לי לנתח דברים, זה חשוב ומועיל, וודאי גם שזה תורם ללימוד התורה

יש בעולם דברים שהשתנו שהמשנה אמרה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה היא התכוונה למצב דיעבדי פת במלח תאכל?!? מים במשורה תשתה?!? כך היא דרכה של תורה?!? יש חשיבות בידע ובלעבוד...

אני לא יודע מה למדת בתיכונית, ברי לי שלא ישבת ב12 וחצי בלילה לחברותא בקונטרס הספקות ערב ערב עם חברותא כמו שיש לא מעט שעושים בישיבות הסדר

והדבר החשוב ביותר, לא הרבה פעמים משתמשת הגמרא בביטוי מרגלא בפומיה וראה זה פלא, היא כתבה זאת בדיוק על אנשים כמוך:

מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים

                                                                              ברכות יז. (ציטוט מזיכרון לא בטוח מילה במילה)

לא צריך להתחשבן כמה כל אחד למד, אני בריה וחברי בריה....העיקר זה הכוונה לשם שמים ההשמצה שנתת פה על ישיבות תיכוניות שבחלקם לומדים גמרא יותר ממך ואני מוכן לחתום על זה ומה שכתבת על חבר'ה שמשקיעים מזמנם ללמוד תורה לפני הגיוס זה לא ראוי ומן הדין שתתנצל ותעשה תשובה 

שעתיים ביום

ובישיבה הגבוהה להיות פנוי

לא כל הישיבות הגבוהות\הסדר במצב מעפן. בכל אופן זה נכון לגבי מספר די גדול שלישיבות הסדר וגבוהות לצערינו.

אולי זה קשור לגיל לא בהכרח ל "מבין".

וסתם הערה אני למדתי בישיבה תיכונית ועכשיו בגבוהה יש 

איתי בחורים מישיבות קטנות, ואין כ"כ הבדל,

חוץ מזה שחלקם "חשים את עצמם" ואז מגלים (בעיקר בללמוד עיון)

שהם לא יודעים כלום.

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!