שמעתם פעם על בן אנוש שהוא נעל? ממש כך. נעליומנים נשרפים
אז הנה לכם.
אני
פעם הוא הוכיח לי שאני לא נעל. היום אני כבר לא מאמינה לזה
לא נכון!כישוף כושל

בס"ד

 

את ממש אנושית עם עיניים אף ופה וכל זה

חיצוניות לא מראה על כלוםיומנים נשרפים
מי מדבר על חיצוניות?כישוף כושל


אמרת עיניים אף פה. למיטב ידיעתי זה המראה החיצוני שלייומנים נשרפים
סימנים לאנושיותכישוף כושל


זה שאני אנושית לא מחייב שאני לא נעליומנים נשרפים
פפ.*בננית*
זהו מסתבר שאין לי עוד מה לומר. זה פשוט קשקוש במיץ ואני קוראת את האחראית לסדר
זה לא. זה אמת לאמיתהיומנים נשרפים
..*בננית*
לפעמים אנחנו באמת מתנהגים גרוע ומתוסכלים מעצמנו ברמות. מבינה ממש.
אבל נעל זה ממש לא את, גם לא משהו בסגנון. על זה אני עומדת
את נפלאה ונהדרת ובין היתר בת אדם אנושית. אני אפילו חושבת שמצופה ממך להיות כזו (כאחת עם עיניים אף ופה וכל זה )
יומנים נשרפים
פעם עוד האמנתי לזה.
הוא הראשון והאחרון שהצליח לשכנע אותי בכך שאני לא נעל.
ומאחר שהסכמתי להוכחה אז, גיליתי שכנראה היא אבדה לה אי שם כשהוא אבד.
אז נשארתי נעל פה
עם עיניים אף ופה וכל זה
*בננית*
את לא. פשוט לא
ההוכחה היא שאני מאוד אוהבת אותך.

(ונכון שמתוסכל-מעצמו לבד זה הכי מתסכל? )
|בולע רוק|יומנים נשרפים
|מתאושש|
אמ.
מותק את.
גם אני אותך.

(אמ.לא הבנתי)
מכל הלב*בננית*
הכי הכי.

(שכשמתוסכלים מעצמנו בא לספר למישהו אהוב כמה קשה לנו עם זה ולהסביר לו את המצד אחד מצד שני ומצד מאה, ואז מוצאים את עצמנו לבד מתוסכלים חסרי אונים ושוקעים בזה. ככה לפחות זה אצלי)
(כןכן. בדיוק.יומנים נשרפים

את יודעת שפתאום שוב נורא קשה לי?
אולי כי פתאום אני מרגישה הצפה של אנשים שנעלמים לי מהחיים|מהורהר|)
(זה רגעים שהחנק מטפס ועולה בגרון ואהההה*בננית*
עוברים עלייך כל כך הרבה דברים בבת אחת נראה לי צריך עצבי ברזל כדי להמשיך להיות בטוב)
(יומנים נשרפים
נכון. ואבא לא דאג לתת לי אותם ואני כעוסת עליו)
(*בננית*אחרונה
זה רגעים שנגמרות המילים, לעצמך כבר אין לך מה לומר)
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך