יום אחד אני אלך מפה בלי להתריע מראש. גם את עצמי.יומנים נשרפים
ואז אולי יזוז למישהו הלב .
לעזאזל עם כל הברכות של האריכות ימים של כולם.
מי בכלל רוצה את זה?
לא כולם רוצים לחיות כאן ולעבוד ולחפש ולמצוא וללדת ולגדל ולפרנס ולהזדקן ולחתן ולהיכנס לבית אבות ולהיקבר בגיל 200.
יש כאלה שמספיק להם גיל 15 וכבר עוד שניה 16
מצד שני,ריעות.אחרונה
אותם אלה שזה מספיק להם, לא מספיק חוו. בכלל לא מספיק. הם עוד לא הגיעו לחלק היפה של החיים, בו הם מחליטים על עצמם ויכולים לשלוט בחיים שלהם ולהכניס אנשים טובים.
כי תראי את כל האנשים הגדולים האלו, שהחיים שלהם בזבל, באמת בזבל, והם מאושרים. איך? כי בסוף מוצאים כוחות. אנחנו שורדים מטבענו, ובלי כוחות אנחנו מתים. אז מאיפשהו הם באים.
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך