היה לי יום כיף ורגוע ומצחיק
-יש רכב תופת
-מה רכב תופת??! אנחנו צריכות היות שם עוד שעה
-אה, את לא תמותי. אין פיגוע פעמיים ביום באותו מקום
-כי זה פשוט ממש מרגיע.
כעבור חצי שעה
-היה פה רכב תופת?
-לא, סתם דביל שגנב אוטו וברח
-אם כבר הוא גונב שיגנוב בסטייל! איזה חמר
-איך את יודעת שהוא לא גנב בסטייל?
-מי שבורח לא יודע סטייל מהו.
אחת השיחות המוזרות של חיי
כיף לי. לילט
פינג.אחרונהחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
