העקרונות פשוט מתנמסים מול העיניים.
ופתאום מתחילים לקצוץ מפה ומשם. ופתאום מתגמשים ומוכנים לדלג על דברים.

אם זה בשביל לרצות מישהו אחר,
אם זה בשביל לטעום את טעם האסור.

ומנסים להתלכלך וללכת עוד קצת רחוק ולנסות גם את זה וגם את זה..
כל שלב שגומרים מחפשים את הדבר הבא להתרגש ממנו,ולא,זה כבר לא ממלא.

והריק
והחושך
והפצעים
ומה שראיתי
ומה שחוויתי



ואז מגיע היום שפשוט קמים,ברגע אחד..
כמו מתוך חלום כזה,מנערים את הבגד,סוגרים את הפלאפון,הולכים להתקלח ,תופסים את הסידור מחדש ונעמדים להתפלל כמו ילד מבוייש.




מתי שאתה לא,נסה לחשוב אז מה אתה כן.