ואם היא לא תחזיק חזק הסדר יתפזר
ואם היא לא תשמור בכוח, גם ממנה ישתחרר

משהו אחר, משהו אחר.

לפעמים כשסתם צופה על הבנות
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות
כל אלה בגווני סגול ירוק
מזכירים לי שהטוב כבר לא רחוק
הוא כבר לא רחוק

כל מה שהובטח כבר לא עומד בזמן הזה
מונח על קרקעית הים
בקול רחוק ומעומעם

הרוח והגשם שוטפים תרחוב מלכלוך ומליון רעשים
ופעם עוד חשבתי שאם אנסה עוד אצליח לשטוף אנשים
ואת לא מתרגשת מאיפה הגעת ולאיפה עכשיו
והשיר שאת לובשת כאילו לוחש לך

לרוץ ולצעוק

אדם יוצא לדרך חדשה
ובחייו תהום נפערת
ומי יציל אותו מתוך החשכה
לא ההורים שהזדקנו
לא אהבה שלא עוברת
והוא לבד, כל כך לבד

אני על קצות האצבעות רק לא לדרוך

רק לא לדרוך

עם הזמן אני קצת מתרחק לעולם משלי
את אומרת אולי לעוד יום תישאר פה איתי.
ופתאום גם אני מפחד, כמו עצים גם אנחנו גדלים

ועד ששלכת תגיע אלינו רציתי כל כך להגיד

ואולי, הכל יחלוף עם הרוח

כמו קטע מסרט ישן

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול