הלכתי לקניות!
כלומר גם. קניתי איזה שבע פיג'מות ומשקפי שמש וחולצה חרדלית (לשון צבע, לא מגזר) ועוד שתי חולצות פשוטות כאלו כיפיות ונעליים כחולות לשבת. ואתמול קניתי שתי חצאיות לשבת! ושלשום גם כל מיני ולפני שלשום ושהשם ישמור אותי
אני לא יודעת למה דווקא את זה מכל הדברים בעולם אני כותבת ודווקא כאן, אבל יודולו יוהו
(אני כן יודעת. זה פשוט הניסיון הזה, ללמד אותי להגן עליי מחשיפת יתר. מפגיעוּת)
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
