זה עושה לי רע קצת, אבל זה טוב לי. קשה לי להיות במקום הזה. אבל אני מרגישה שהוא טובעני בקטע הזה. לודעת. אני מרגישה סתם צבועה. וגם כשאני יוצאת החוצה אני מרגישה משו ריק. שפספסתי נקודה.
כשאני נמצאת אני מצליחה להנות אבל אחכ אני מבינה שזה שונה.
כי הם לא באמת מכירות אותי ואני לא אותם, אבל הם בכל זאת מנסותלעשות את עצמם.
ועעעעאאעאעאעא
הכל מבולבל ואני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי.
גם היום בבית היה לי די קשה לראות את ההתנהלות של שניהם.
באמת, מה זה היחס הזה??!
אוף, אוף, אני מרגישה רעה.
אני פשוט ילדה רעה.
ונכון, עכשיו אני בטוחה שיגידו לי שזה לא נכון לא משנה מה אני אגיד.
אבל צריך להבין, כשאני אומרת שאני ידה רעה, זה אומר שאני מרגישה רע עם מה שעשיתי,
ואני מרגישה שזה לא טוב לי.
זה לא אומר שאני לא אנסה לתקן ולשנות. הבנתם??
זה לא אומר שאני באמ ילדה רעה.
אבל אני כן. אופאופאופ.
ואיפה מיכל ונעם כשאני רוצה אותם??
אופאופאפ. זה קשה טאטע.
קשה
להשתלט על האנדרלמוסיה הבלתי פוסקת הזאת. בשיא הרצינות.
אופ
ואני שוב מרגישה צבועה.
אופ
אופ
לאלאלאלא
אני לא רוצה לסיים ככה הכל. לא.
חכו שנייה. תנו לנשום.
ואז נדבר.
טוב?
