אבל לי זה נראה לגיטימי.

ואני ממש מבינה אותך.

לדעתי תגידי את זה כבר בשלב מוקדם, כי אני מאמין שזה דבר קריטי לאנשים (גם לי), ויכול להיות שירצו לחתוך אחרי זה, וחבל סתם לצאת הרבה ולפתח ציפיות/רגשות ופתאום לקבל מידע כזה....

לך שקט,כי יש הבדל אם בא לך להכנס להריון אחרי חצי שנה- מה שנותן לך עוד תשעה ירחי לידה, או שבא לך חופש של שנתיים... שאז אני חושבת שכדאי להגיד, אבל קודם לברר מה דעתו בנושא ילדים, ולספר גם מה התחושה שלך, הייתי חושבת לספר את זה בסיגנון, פעם חמישית או שישית שאתם יוצאים...

לא רוצה לקלקל אבל.. 😩

אני נוקטת בגישת ''בלי לחץ'' ככל האפשר ולוקחת את הזמן בלי להכיר.. (אני קטנה יחסית בגיל)
לא יודעת מה נכון לעשות.
הצלחה ואור בהירות הדרך בעז''ה.

(ישר כוח על פתיחת השירשור)

לגיטימי- הכל לגיטימי, כל מצב שאדם נמצא בו הוא לגיטימי. אין מצב שאדם נמצא בו שאין לו לגיטימציה.

בריא- זה לא.

 

זה פרט חשוב שכדאי שתגידי מראש, ומספיק זמן. להרבה אנשים זה חשוב מאוד, בין אם מהצד הרגשי,

המשפחתי או ההלכתי. לא יפה להיכנס לקשר עמוק ורגשי ואז להגיד "בעצם אני בקטע של להתחתן אבל

לא בקטע של להיות אמא", לחלק מהאנשים זה יהיה כמו להגיד "אני רוצה להתחתן אבל לא רוצה להיות

נשואה(להיות נשואה זה גם המון המון עבודה, המון השקעה, זה לוקח המון כוחות ומאוד מגביל)"

 

כדי גם לברר מה הנקודה הרגשית שעליה זה יושב- בעיני זו נקודה רגשית שמעידה על חוסר בריאות,

אני מאוד יכול להבין אותך, ואת הפחדים והקשיים, אבל התפיסה של "אני רוצה לעשות חיים"- היא לא בריאה

בעיני. תבררי מה זה באמת חיים, מה באמת שווה השקעה, תבני את עצמך להיות אדם בוגר ורציני, אולי

אפילו תלכי לייעוץ בשאלה הזו. כי זו שאלה שיכולה לפגוע לך בכל החיים.

בס"ד

היא בסה"כ רשמה שהיא לא רוצה ילד כרגע אבל כן רוצה להתחתן.
מה לעשות שאנחנו חיים בחברה דתית וזוגיות בלי חתונה היא פחות לגיטימית?
מה לעשות שאנחנו בכל זאת אנשים שרוצים זוגיות אבל רוצים גם לשמור על ההלכה?
אז כן, הגיוני מאוד שהיא צעירה ועוד רוצה לחוות את החיים בלי העול של ילד.
סלח לי, אני חושבת שגם אתה יכול להודות ששוננ זוגיות בלי ילד לזוגיות עם ילד.
כמובן שגם שונה רווקות מזוגיות אבל לא זה העניין.
היא רוצה בן זוג והיא גם רוצה לחוות איתו את החיים ללא ילד. היא רוצה לטייל איתו, לראות איתו עולם, להתקדם איתו ואז להביא את הילד.
אני לא רואה בזה דבר לא בריא, אני רואה בזה דבר מאוד הגיוני שאני אפילו מזדהה איתו.
היא לא חיה בתפיסה של לעשות מה שבאלה, היא חיה בתפיסה שהיא עוד צעירה וכרגע היא רוצה לחוות חיים כאלה שלא בטוח שהם פחות חשובים מהקמת בית.
לכל זמן ועת, גם העת שלה לילד תגיע.

יש בריאות נפשית, ויש תפיסות עולם, חלקן בריאות יותר וחלקן חולות יותר,

החולי הנפשי(לא בצד של מדע הפסיכולוגיה, אלא מהצד הנפשי היהודי שמופיע בתושב"ע לדורותיה), הוא ניתן

לתיקון, והוא הופך כדברי הרמב"ם "מתוק למר ומר למתוק".

מי שלוקחת את עיקר החיים והאושר בהם והופכת אותו למשהו שלילי- זה מעיד על בריאות הנפש שלה.

האם לגיטימי להיות חולה- כן, גם אני חולה בהרבה דברים. גם אני מפחד וגם לי יש חששות. אני לא מושלם.

האם זה בריא- לא.

אין ספק שהעולם שונה בין בלי ועם ילד. ואין ספק שזה הגיוני(וכתבתי את זה גם למעלה, וגם אני מבין את זה),

אבל זה יושב על תפיסת עולם\חסך רגשי- שהם מזיקים ויפגעו בכל החיים שיבואו. מי שחושב שלבלוס סוכר זה

בריא- זו תפיסה שתזיק לו. מי שרואה בחיי משפחה, באחריות, משהו מגביל ופוגע- זו תפיסת עולם שתזיק לו-

כי זה מה שהוא יראה, בין אם זה מגיע מתפיסת עולם שהוא לא בירר מספיק(או שכן בירר), בין אם זה מגיע

מחסך רגשי. מי שיפגע מזה זה האהובים שלו, כשהוא חי בדיסוננס מתמיד בין לאהוב אותם לבין לרצות להשתחרר

מהם

 

וזו זכותך המלאה לראות בדברי היסחפות,

זו דעתי מתוך מה שקראתי בדבריה.

בס"ד

בעצם ברגע זה דנת את כל מי שהוא חשוך ילדים לחיי אומללות.
אני לא אומרת שאנשים חשוכי ילדים לא מרגישים את החסרון אבל אני כן חושבת שיש בחיים עוד כמה דברים מעבר.
היא לא אמרה שזה משהו שמגביל ופוגע, היא אמרה שזה משהו שהיא כרגע לא מוכנה אליו ואין לה כוח אליו.
זה ממש לא אומר שלעד היא תחפש איך להיפטר מהילדים שלה.

דעתך היא שיש לה בעיה בנפש?
אז מחילה אבל דעתך מזעזעת אותי.
באופן כללי לאבחן ככה בן אדם זה מזעזע בעיניי,
באופן ספציפי לאבחן ככה מישהי רק כי היא אמרה שאין לה כוח כרגע לילדים אבל היא כן רוצה זוגיות זה מזעזע בעיניי.

וזה מזעזע אותך.

כן- עיקר החיים של אדם יהודי הוא זה. זה יסוד הבריאה כולה "לא תוהו בראה לשבת יצרה".

את יכולה ללמוד את הנושא, לא באתי ללמד אותך. יש מספיק מקורות לעיין בהם. יש לרב

מלמד פרק שעוסק בנחמת חשוכי ילדים בעקבות הנושא הזה.

 

אני הבנתי מתוך דבריה אחרת ממך. אז אני מגיב על מה שאני מבין, לא על מה שאת מבינה.

המצב שבו היא נמצאת עכשיו מעיד על העולם הפנימי שלה- זה אומר שאם היא תישאר באותו מקום-

היא תמשיך לעד להרגיש ככה.

 

כן, זו דעתי, אבל היא לא מיוחדת, מעטים האנשים שהם בריאים בנפשם(שוב, לא במונח הנפוץ) בעולם שלנו...

מחול לך.

באופן כללי להתייחס לעולם התוכן שהאדם מציג, ולנתח אותו, ולהעמיד אמירה מולו זו דרך של דיון.

באופן ספציפי, זה מה שאני קראתי בדבריה.

בס"ד

להגיד שרצון לדחות ילדים בכמה שנים מעיד על פספוס של אושר ופגיעה בעיקר החיים זה מזעזע אותי.
אני לא טענתי שילדים זה לא חשוב, טענתי שיש דברים מעבר.
גם אנשים חשוכי ילדים נראה לי ישמחו אם אנשים יראו בהם משהו מעבר לעובדה שאין להם ילדים.

אני לא מבינה מאיפה הסקת את זה שהיא עומדת להישאר ככה כל החיים. בחיים יש שלבים, יש גם שלב של לרצות לעשות כיף וחוויות שכן, ילדים יכולים להגביל אותן. זה לא אומר שלא מגיע השלב שגם משתקעים ומתייצבים יותר ואז גם מביאים ילדים.
גם אני רוצה כרגע לחיות בלי העול של משפחה וב"ה אני מאוד בריאה בנפשי ומאוד מודעת לזה שבשלב מסוים כן ארצה.
גם היא לא אמרה שהיא תמיד תסרב להביא ילדים אלא שהיא רק רוצה לדחות את הבאתם בקצת זמן.
אני חושבת שגם אתה תוכל למצוא הרבה מאמרים על זה שזוגיות חשובה גם בלי קשר לילדים. זוגיות זה מה שהיא רוצה ואין שום סיבה בעולם שהיא לא תקבל אותה. לא צריך להפחיד אותה סתם שיש לה בעיה בנפש והיא זקוקה לטיפול. אתה לא מאבחן וזה אבחון שטחי לחלוטין.

אני מדגיש שוב- לא מדובר בבריאות נפשית כמושג של טיפול פסיכולוגי(או כל טיפול אחר).

מדובר בבריאות נפשית של גישה ותפיסת מציאות או שבאמת קיים חסך רגשי שמצריך התבוננות שלה,

בעצמה בו.

פה טמונה הנקודה המרכזית, הגישה שיש דברים יותר חשובים בחיים מהתפקיד שלנו, שהוא יסודו-

"לא תוהו בראה לשבת יצרה", זו חשיבה שהיא "לא בריאה" לפי המושגים של חז"ל.

אנשים חשוכי ילדים הם אנשים נהדרים שעושים את תפקידם כפי יכולתם בעולם הזה, כמובן שזה מאפשר

להם להיות פנויים לעסוק בדברים שאנשים שעסוקים בנושא המהותי ביותר במציאות- גידול ילדים, לא יכולים,

וזה מבורך.

 

הרצון לדחות ילדים הוא זה שמעיד על פספוס של הבנת מהות ועיקר החיים. זה יכול להגיע מהרבה

סיבות, אבל כולן יחזרו לאותה נקודה- משהו חוסם אותה מלהגיע לרצון הזה.

השלב בחיים של לתפוס כיף כשיחרור מכל אחריות ועבודה- הוא אמנם שלב, אבל כמו כל דבר בחיים-

השלב הזה צריך לעבור. אם הוא לא עובר אחרי גיל מסויים- הוא מעיד על פגם בהתפתחות. כל עוד

אדם לא עובר לשלב שבו הוא מבין שהשמחה והאושר בחיים הם המחוייבויות שלו, הם העבודה והעמל

שהוא משקיע- הוא לא בנוי עדיין גם לא להיות בן זוג. נכון שילדים מגבילים את היכולות לעשות דברים

שנחשבים כ"כיף"- אבל אנשים שבאים לבנות בית צריכים להיות, במצב אידאלי- במקום שבו הם כבר

לא מחפשים לעשות "כיף" אלא לעשות "טוב". כמובן שגם להנאה יש מקום חשוב בלעשות טוב,

אבל כל עוד המודעות נמצאת ב"כיף" ולא ב"עבודה"- האדם לא בוגר מספיק, להקים בית.

החיים לא מורכבים מ"כיף" ומ"משתקעים"- המשתקעים ומתייצבים זה העונג האמיתי בחיים.

את לא יכולה להעיד על עצמך... זה מילכוד 21...

גם אם בשלב מסויים תרצי- זה לא אומר שעכשיו זה בריא שאת לא רוצה.

זוגיות חשובה גם בלי קשר לילדים, אבל לא הייתי ממליץ לגשת להתחיל מלכתחילה זוגיות לפני שמוכנים

לילדים. אם זה לא עניין נקודתי שבאמת מצריך טיפול נפשי אמיתי בקשר לילדים- אז זה ישפיע גם על בניית

הזוגיות. ואם היא תיכנס לזוגיות לא מתוך מקום של שמחה בעבודה ובהגבלות- היא תצטרך להתמודד עם

יותר קשיים בזוגיות שלה מלכתחילה.

אני כן מאבחן, תראי אותי, והאבחון שלי לא שטחי. האבחון שלי מגיע בנוגע לדברים שהיא כתבה.

ושוב- לא שלחתי לטיפול. הסוגיה של בריאות נפשית היא על פי היהדות לא על פי המדע הפסיכולוגי בנושא

הזה.

 

זה שאת רואה דגש גדול באמירה שלה שנאמרת "עכשיו" אני לא שם את הדגש שם ולא מרגיש לי שזה

המקום, כאילו- רק כרגע זה לא מסתדר וממש בקרוב זה כן. יש לי גם ניסיון עם הדברים הללו, הם לא

זמניים בד"כ. ואפילו אם הם אכן זמניים- עצם הרצון לזוגיות בלי ילדים והסיגנון שבו היא כתבה את דבריה,

מובנים אצלי כך, זה מה שאני הבנתי מדבריה, ולזה אני מגיב- ואם לא נאה בעיניך, את לא חייבת לקבל.

יש פשוט זמן ודרך לעשות כל דבר.
במיוחד משהו עצום וחשוב כמו גידול ילדים, לא נכנסים לזה מתוך חוסר רצון או סתם מתוך משיכת כתפיים פאסיבית.
לדבר חשוב כל כך נכנסים באהבה ובשמחה מתוך רצון ועם המון כח.

ואם הם חסרים- צריך לבדוק למה.

 

זה בדיוק ההבדל בין לגיטימי לבריא.

בס"ד

רק נקודה קטנה-

אני לא מכירה את הניסיון שלך אבל גם לי יש ניסיון עם זה ורוב הבנות שאני מכירה רוצות לדחות ילדים בלי קשר לזה שהן רוצות זוגיות.
זוגיות היא הרבה מעבר לילדים ואתה כנשוי צריך לדעת את זה טוב ממני.

זה שהרבה אנשים עושים משהו, או חושבים או מרגישים אותו לא הופך את זה לנכון.

 

זוגיות היא בעלת ערך עצמי גדול מאוד, גם בלי ילדים. אבל הגישה הבסיסית שהוצגה בדבריה

משפיעה גם על הזוגיות, ומראה שגם הזוגיות שלה תהיה חלקית בלבד.

את לא יכולה להגיד לי מה אני צריך לדעת או לא- או שאת מקבלת את זה שאני יודע, ומהמקום

הזה אני כותב, או שלא.

אני בשוק מזה.

בס"ד

חלק לא מבוטל.
אני ממש לא בשוק מזה...
זה לא כאילו יש לנו דרך להיות בזוגיות בלי נישואין וזה מאוד הגיוני שיש שלב שאנחנו רוצות זוגיות אבל לא ילדים.
אם היהדות הייתה מאפשרת מערכות יחסים ארוכות ואינטימיות (להבדיל ממערכות יחסים ארוכות רגילות) אז אולי המצב היה שונה.

לחשיבות שלה
ובעיקר לחשיבות שלה מול דברים אחרים.


אבל זה לא רק את.
זה כל התגובות בשירשור הזה.

בס"ד

זוגיות זה משהו אחד וילדים זה משהו אחר.
את שניהם אנחנו רוצים, כל אחד בעיתו ובזמנו.

בס"ד

"לא טוב היות האדם לבדו"
"על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו".

יתר על כן: אם כבר מדברים על הלכה - אז נשים פטורות ממצוות "פרו ורבו",

לעומת זאת, ב'דת' היהודית מתואר שמלכתחילה נבראה האישה כחלק מזוג. בעוד רש"י מבאר את "והיו לבשר אחד" כוולד העתידי, הרמב"ן שם מדבר על כך שעצם החיבור בין איש לאישה הוא ה"בשר אחד" (ושיטתו שם היא פשט, שכן לפני שנגזר מוות על האדם - אין צורך בילודה, ובאמת האישה נקראית בשלב זה "אשה כי מאיש לקחה זאת", ורק לאחר הגירוש מגן עדן היא נקראת "חוה כי היא היתה אם כל חי"). 

הרב סולובייצ'יק ב"איש האמונה" מדבר על הצורך בזוגיות כגאולה מן הבדידות של היחיד, וכשלעצמה, גם בלי כל קשר להבאת צאצאים (כמובן, ללא ספק גם הוא תמך בהבאת ילדים, אבל לא ראה בזה את חזות הכל בחיי נישואין). 

 

רש''י על הפסוק שהבאת כדוגמא.

"והיו לבשר אחד" - הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד - לשון רש"י.

ואין בזה טעם (!!!), כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בולדותיהם!

והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה - אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל (=אלא) יבא הזכר על איזה נקבה שימצא, וילכו להם!

ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם - הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד. 

וכן "כי אחינו בשרנו הוא" (בראשית לז, כז), "אל כל שאר בשרו" (ויקרא יח, ו): הקרובים במשפחה יקראו "שאר בשר". והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם. 

 

עד כאן לשונו. כפי שפירטתי לעיל, זהו פשט הפסוקים. וקושייתו על פירוש רש"י לא בנקל תיפתר. 

 

@*צועד* - לתשומת לבך, על חשיבות הזוגיות ב'דת' היהודית.

הדוגמא של חשוכי ילדים בכלל לא רלוונטית.
כי הנקודה היא שזוג חשוך ילדים צריך ללנוד מה השליחות שלו ומה העיקר בחייו באפיקים אחרים מילדים מכיוון שזה מה שה' בחר עבורו.

וכאן מדובר בלבחור בעצמך לדחות את מה שה' מבקש ממך.

זה שונה בתכלית.

ההבנה שלשים את החופש והכיף בחיים בתור מטרה שהכל סובב סביבה זה לא נכון.
בודאי שהתכלית של כל אחד עובר דרך משפחה.
מותר לרצות גם להנות וכיף וחופש.
אבל לא שזה ינהל את החיים.
בעיני זה ממש חוסר בשלות לחתונה.
כי חתונה זה להיות מוכן להרתם למשימת חיי שיכולה להתממש רק כנשמה שלמה,בזוג.
ולדחות הבאת ילדים בשביל האני הפרטי שלי זה לא רק לבחור לעשות מה שכיף לי זה לעצור מהלך טבעי של ה' ולא להיות מוכנה להתמסר לשליחות שלי.
בעיני זה אמור לגרום לברור עד כמה היא מוכנה באמת להתחתן.
אולי כן. ואולי לא.

המשפט הככ טבעי וברור הזה הכי תפס אותי
"מה לעשות שאנחנו חיים בחברה דתית וזוגיות בלי חתונה היא פחות לגיטימית?" וזה באמת מה שאני מנסה להסביר לסביבה החילונית שלי כל הזמן כשהם נגד חתונה מוקדמת..ואני מנסה להסביר להם שאין מה לעשות..באיזה שהוא שלב בן אדם רוצה זוגיות ..לא משנה באיזה חברה אתה חי.בצל ההלכה -אי אפשר לנהל מערכת יחסים שלימה מחוץ לנישואין!! ובכללי כל מה שאמרת-הסכמתי לחלוטין.

(בהקשר למשפט הראשון שכתבת..)

וכן, לגיטימי ובכל זאת צריך לשאול רב.

יש סיכוי שזה העניין?

 

היית קמה בלילה לאחים הקטנים שלך?

 

 

אני מכיר לא מקרה אחד ולא שניים של כאלה שבהם האחות הגדולה במשפחות גדולות בחרה לא ללדת בכלל בשנות העשרים שלה או להסתפק בשניים-שלושה ילדים באמרה שכבר גידלה מספיק.

 

מצד שני, הילדים האלה גם מביאים אושר יחד עם הלילות ההזויים והפגנות הזעם.

בתמונה: ילד שנרדם עליי באמצע הלילה וסירב לתת לי לישון.

 

אני חולת תינוקות!



הפותחת,

תודי שעכשיו את כן רוצה..

אחרי שהבנתי שלישון כבר אי אפשר, לקחתי את המחשב הנייד והתחלתי לקשקש בפורומים...

 

 

הילד הזה כבר בן 3 וחצי.

ילדים זה עם קסום!!!

אולי כדאי לך לבדוק שוב עם עצמך, אם זה נכון להתחתן בשלב הזה, אולי לחכות קצת? כי זו בעייה ממש גדולה מבחינה הלכתית להתחתן בידיעה שמונעים מההתחלה..מצד שני, גם לחכות הרבה זה באסה..אולי תשאלי רב כלשהו?

מבינה את הרגשתך, גם לי היתה תקופה כזו שלא היה לי כח לילדים אחרי הרבה שנים שטפלתי באחים הקטנים, אני בכורה..
הרבה סיעתא דשמיא יקרה!!

(קניתי השבוע i7 זיכרון ssd ו16 giga ram
13 אינצ' מגע של אסוס
מחשב תענוג!
רק צריך לקנות אופיס.. כמה עולה?)

הכי זול שאתה מכיר ולא גירסת האון ליין

לא זוכר איפה.

לא יודע מעבר לזה שהוא אוקטב כהלכה.

אשתי גננת וקנינו בזול דרך הסתדרות המורים. לא זוכר בכמה.

סליחה..

לסמוך עליו יהיה יותר קל לחשוב על האופציה?

שאלה נוספת, האם את רוצה משפחה גדולה בסופו של דבר?

לפני שנה הייתה תקופה שגם חשבתי על העניין,ואז הכרתי מישהי והכל השתנה.

מה גם שהתבשל העניין שזה רצון השם.וכמובן הצד ההלכתי שממש לא פשוט.

 

אני מאמין שבעז"ה כשתכירי את בעלך זה ישתנה.

בנוסף,הרי זה מימלא דבר שהשם קובע..אז מה שנקרא "השם על השם יהבך..." בורא עולם בוודאי יודע מה טוב לך,תני לו לסדר את העניינים (:

בס"ד

 

ולענ"ד זה הסדר היותר נכון-

קודם כל לרצות זוגיות.

אהבה, בית וכ'.

כשפוגשים את האדם הנכון,

בין שאר הרגשות שנוצרים נוצר החשק לילד משותף.

לענ"ד זה הרבה יותר בריא ונכון לרצות ילדים מבעלך-

האדם הספציפי שאותו את כל כך אוהבת-

מאשר סתם לרצות ילדים.

אגב במצב כזה את חסינה מהטעות האיומה-

"נכון שהבחור לא משהו,

אבל אני כבר רוצה להתחתן, רוצה ילדים, אז נתפשר עליו כדי היות כבר אימא".

ומכירה מישהי שזה היה השיקול המכריע שלה בלהתפשר על בעלה.

כיום יש לה ילדה ממנו- והיא גרושה.

או לחלופין נשים שמתייאשות מבעל, ומוכנות לקבל תרומה וללדת ילד...

 

כמובן שזה לא מחייב,

אבל לענ"ד הסדר הנכון והבריא מבחינה טבעית ברצונות,

הוא כמו הסדר הטבעי והנכון במציאות,

קודם זיהוי הדדי כבעל ואישה, חתונה אהבה ואז ילדים,

כך גם ברגש, קודם רצון לבעל. 

כשתהיי נשואה לגבר שאת אוהבת יהיה מקום אמתי ורצון אמתי שיהיה לכם ילד ביחד.

 

 

לא שתמיד זה נגמר ככה אבל לענ"ד הסדר הבריא זה כמו במציאות

בלידה וא'כ טיפול בילד?
זה באמת קשה ולא מובן מאליו הרצון לילדים, לדעתי צריך לתכנן את זה טוב טוב ולדעת שאתה מסוגל ומוכן לפני שנכנסים לזה. בלי קשר אני מאמין שתחילת הנישואים צריכה להיות בלי ילדים לפחות לשנה שנתיים- ילד עם כל הקסם שהדבר הוא אחריות עצומה שדורשת השקעה עצומה לא פחות

בס"ד

אני חושבת שזה משהו שצריך לספר בתחילת קשר אבל אני כן חושבת שכדאי שתקחי בחשבון שאם את רוצה להתחתן עם בחור דוס אז לרוב הוא לא יסכים.
מה שכן, אני מבטיחה לך שיש המון בחורים שמוכנים לזה ואפילו רוצים גם.
לגיטימי ביותר לרצות למנוע ישר אחרי החתונה.

בקשר להלכה-
חיפוש מהיר בגוגל יעלה לך דעות רבות ומגוונות.
יש היתרים, יש אפשרות, אל תפחדי מזה.
חפשי את הדרך שמתאימה לך.
לילדים שלך עדיפה אמא שרוצה אותם מאמא שקיבלה אותם בעל כורחה (אתם יכולים לקפוץ ולהזדעק אבל זאת עובדה שיש נשים שמרגישות אומללות על שילדו ילד מייד אחרי החתונה. לא לכולם זה כיף ונעים.).

בקיצור, אם ככה את מרגישה אז לכי, חפשי את הבחור שיהיה מספיק רגיש כדי להבין לליבך ובד בבד חפשי את הרב שיהיה מספיק רגיש כדי להבין לליבך. מבטיחה לך שתוכלי למצוא.

זה לגיטימי ביותר לרצות זוגיות. זוגיות זה הדבר הכי נפלא שיצר הקב"ה בעולמו. אל תתביישי ברצון הזה גם אם הוא לא בא עם רצון לילדים.

מה שכן, אני כן התחברתי קצת לאלה שאמרו פה שכשתכירי את האחד אז תרצי ילד. אבל אני לא מסכימה איתם שזה גורף ואני לא מסכימה איתם שזה אומר שלא תמנעי.
יכולה לספר לך שלי היה חבר שהוא היחיד בעולם שגרם לי לרצות ילדים, היחיד. אבל ידעתע שגם אם נתחתן אני בכל זאת אמנע, כי הרצון הזה נובע מהאהבה החזקה שלי כלפיו ולא מאמונה שאני באמת מוכנה לילד עכשיו או מייד אחרי החתונה.

זהו.
מקווה שהייתי לעזר..
שיהיה לך המון ב"הצלחה
ושתזכי לבשר לנו בשורות טובות ממש בקרוב.

היא הולכת כל הזמן, ולהסביר את כל השיקולים, הוא כבר יגיד לה מה לעשות. רוב הרבנים מתירים למנוע, כולל רבנים ממש דוסים,

אולי בכלל עדיף לך לחכות שנה עד החתונה, ואז למנוע עוד שנה?- זה נראה לי יותר טוב מלמנוע כמה שנים.

וגם, תסמכי על ה', הוא יודע מה טוב לך, רוב הנשים לא נכנסות להריון מיד...

 

בס"ד

לא כתבתי לה לפסוק הלכה על פי גוגל, רק לחפש כדי לראות שקיימות דעות שונות ומגוונות.

זה לא עניין של מה נראה לך, זה עניין של מה היא מרגישה. היא מרגישה צורך בזוגיות, בבעל, אבל בלי ילדים כרגע. זה מה שהיא מרגישה, אז תתווכחי איתה?

לסמוך על ה' זה עד גבול מסוים. יש גם עניין להיות קשובים לעצמנו.

בס"ד

רווקה ושמחה בזה כרגע.
הייתי במערכות יחסים ארוכות אם זה משנה.

זו הייתה מישהי אחרת עם שם דומה.

בס"ד

מחילה אבל-



תהיו בריאים.

אל תשימי עליהם..
תצחקי!!

בס"ד

אבל עכשיו כשזה הובהר אני סבבה

ענבל! עלינו עלייך!
רוצה לספר לנו על הפצל"ש שלך??

בס"ד

לא יפה לצחוק עליו!

נראה לי שבמשפט הזה הוצאת כל טיפת רלוונטיות מכל מה שכתבת.

לסמוך על ה' זה לגמרי בלי גבול.

כאילו את חושבת שבדברים מסויימים אנו צריכים לא לסמוך עליו אלא להקשיב לעצמינו כי אנו יודעים יותר טוב ממנו מה טוב לנו?

בס"ד

אנחנו לא יכולים רק לסמוך על ה', אנחנו חייבים לפעול גם לפי התחושות שלנו על הארץ.
מה לעשות שנולדנו בני אדם?
בפעם האחרונה שבדקתי אף אחד מאיתנו לא דיבר עם אלוקים ישירות.
אלוקים ציווה אותנו בדברים והשאיר אותנו לקיימם, הוא לא דיבר על התחושות שלנו ועל כל שאר הדברים שיהיו. אלו דברים שאנחנו צריכים להבין בעצמנו.
אז כן, יש משמעות לזה שהיא מרגישה שזה לא בשבילה כרגע.
אם אתם בקטע של ה' יודע מה טוב וכו' אז אולי כרגע מה שטוב לה זה להיות בזוגיות ללא ילדים.
אף אחד לא יודע מה באמת ה' רוצה ממנו כרגע, אנחנו יכולים רק לנחש והניחושים נעשים על פי ההרגשות וההבנות של כל אחד מאיתנו.

שמסבירות לך מה ה' רוצה בכל עת.



ברור שיודעים מה ה' רוצה ממנו.

בס"ד

א. ההלכה לא אומרת מתי, היא רק אומרת שמצווה להביא ילדים.
אותה הלכה גם אומרת שלהיות בזוגיות זה דבר חשוב בלי קשר לילדים.
ולאותה הלכה יש מיליון דעות.
אז לא, אתה לא באמת יודע, אתה מאמין שאתה יודע, יש הבדל. ההבדל הזה הוא הפתח למחלוקות. אני לא נגד, אבל אני בעד שנדייק.

ב. כמו שכבר הזכירו כאן- המצווה היא על הגבר ולא על האישה. אי אפשר להכריח אישה ללדת.
חוץ מזה שאם תסתכל קצת במאמרים של רבנים תראה שהרוב נוטים להתיר מניעה במקרים מסוימים.

ולמדתי את הנושא
שמתיר בצורה גורפת.

ההיתר הוא דחוק יחסית, בגלל מצב גופני או נפשי של האישה. תמיד אפשר להגיד לרב שהאישה מתמוטטת נפשית והוא יתיר(מכיר זוג כזה..) אבל פותחת השירשור מדברת נטו על הכיף שבזוגיות שהיא לא רוצה להפסיד('לעשות קצת חיים, לטייל') - מעניין אותי רב שיתיר.

בס"ד

היא תיארה חוסר מוכנות נפשית לגידול ילדים. יהיו רבנים שיתירו לה, תאמין לי.
לא באינטרנט אלא בפגישות אישיות.
אף רב לא יגיד לה ללדת אם היא לא מוכנה ולא רוצה בזה עכשיו.
אה וכן, הם גם ברובם לא יגידו לה לא להיכנס לזוגיות.
שוב, לזוגיות יש ערך ויש רצון טבעי של אדם להיות בזוגיות. כשהיהדות לא מאפשרת את זה באופן טבעי אלא רק בחתונה אז זה מה שיהיה.

לפי הבנתי דברי הכותבת.



יל זה בדיוק אני כואב.

הרצון לחיים כיפים נהיה כ"כ חזק שהוא כבר הופך ל'לא יכולה נפשית'
הרצון בעייתי. אין מספיק רצון. היכולת צדדית..

ברור שצריך לסמוך על ה'.

אבל צריך גם להשתמש בשכל.

 

אני מאמינה שאת הולכת לרופא לוקחת תורופות ועובדת לפרנסתך, נכון?

מה את לא סומכת על ה' שירפא אותך?

שיצניח לך כסף מהשמיים?

 

אותו דבר גם כאן- צריך להפעיל את הראש ולחשוב גם לבד מה מתאים לי ומה נכון לי.

ומי שלא מפעיל את הראש ובוחר ומחליט- אז לפעמים העונש שלו שהוא מקבל דברים שלא נכונים לו, ואז הוא צריך להתמודד איתם ולתקן את הטעויות שלו.

 

הקב"ה לא מונע מאיתנו לטעות.

הוא נתן לנו בחירה חופשית ואת היכולת להשתמש בה, לטעול ולשלם על הטעויות שלנו.

זה לא סותר השגחה פרטית או לסמוך על ה' כשזה לא תלוי בנו.

 

 

יש צינור של שפע מלמעלה.

אבל הברז שלו נמצא אצלנו.

לפעמים הצינור עצמו חסום- וצריך תשובה תפילה וצדקה כדי לפתוח. או שיש לו סיבות אחרות שלא תלויות בנו ונסתרות דרכי ה'.

ולפעמים רק הברז שאצלנו חסום.

ולפעמים הברז אצלנו צריך להיות חסום כי זה מה שנכון לנו עכשיו.

ולפעמים הברז פתוח וזה לא נכון.

 

לדעות ולייעוצים איך להתמודד... מצד אחד זה ממש חשוב ילדים... משפחה וכו. מצד שני. ..😳

והחיים קצרים מכדי להספיק הכל, אז לימודים אפשר להתחיל בגיל 20 ולסיים בגיל 23, ולהמשיך עוד בשעות הפנאי אם רוצים. לסגור את החופש בהחלט אפשר גם עם ילדים, יכול להיות שתרדו למשכורת אחת או אחת וחצי, ותצטרכו להצטמצם. אבל זה בהחלט אפשרי.
לדעתי ביתרון של להיות הורה צעיר זה בהחלט מכסה על זה. וקחי בחשבון שלא תמיד נקלטים להריון כזה בקלות ולא בטוח שזה יקרה כמו שתכננת, במיוחד אחרי תרופות ארוכות של אמצעי מניעה ובגיל מבוגר.

יש גם את העניין של האחריות כלפי הילד.
ואם את יודעת שקשה לך לעשות את השילוב של: נישואין טריים + לימודים + עבודה + בית + ילד
זה לגיטימי לדחות חלק מהדברים לשנה או פחות/יותר
לפי השיקולים שלך ושל בעלך בעז"ה.
אישית - אני ובעלי בעד לדחות הריון לאחרי השנה הראשונה של הנישואין כדי להשקיע כזוג, בזוגיות ובקשר.
זו שנה לא קלה בד"כ, והריון זה התמודדות לא קלה בפני עצמה שצריך להגיע אליה מוכנים כזוג.

להביא ילד לבית שהאמא קורסת מעומס ומלחץ, העול הכלכלי כבד מידי על הזוג והזוגיות לא בריאה כי האמא רצתה לדחות הריון ולא דחו - זה לא בריא לפי דעתי. לא לזוג, לא לילד ולא למשפחה.

כן, כשמדברים על ילדים בדייטים, להגיד: אני חושבת ששנה ראשונה צריך להשקיע בזוגיות לפני שנכנסים להריון וכו'.
ללבן את הנושא בניכם ואם זה רציני מאוד הקשר- לנסות להגיע לפשרה בעניין אם צריך.

ולא לסמוך על: רוב הנשים לא נקלטות מהר להריון ובכלל לא בטוח וכו' וכו'- מכירה כמה זוגות שסמכו על זה, וההריון והילד אח"כ פגעו ונפגעו מאוד מכך שהזוג לא היה מוכן לזה. לא נפשית ולא פיזית(ולא כלכלית)

לצערנו - כיום, יציבות כלכלית זה דבר מאוד חשוב, לא אומרת להרוויח 10k ורק אז לחשוב על להביא ילדים, אבל כן - להרוויח לפחות 4-5k אם לא יותר, ולחסוך לקראת הילד.


זו דעתי.
יודעת שיש המון שחולקים עלי.

תראי, נכון שמבחינת היהדות אנחנו מצווים "פרו ורבו" מעצם היותנו בני אדם, עוד לפני תרי"ג מצוות וכל זה. אבל א' - רשמית החובה הזאת ניתנה לגבר ולא לאשה. אחת הסיבות שהחובה על הגבר היא בגלל שידוע כמה זה קשה על האשה ואי אפשר לגזור עליה משהו קשה כל כך שמסכן אותה. נכון שהגבר מצווה ולא ממש יכול ללדת בלי אישה, אבל החובה לא עלייך.
ב'- יש מצווה להביא עוד חיים לעולם אבל אין מצווה לעשות אתזה על חשבון החיים הקיימים או לעשות אתזה תיכף ומייד.

ובנימה אישית יותר - אני מאוד מאוד מאוד מבינה אותך.
אני בת בכורה, לשבעה אחים קטנים. אני חצי אמא גם ככה. אחותי הקטנה עוד רק בת שלוש, אני בהחלט מבינה את העייפות, חוסר הפרטיות וחוסר השקט.
אני החלטתי כדי לתת לעצמי שקט ומקום בלי מחוייבות לאחרים, בלי להחליף טיטולים ובלי להתעורר מבכי כי החדר שלי קרוב יותר - לקחתי את עצמי ושכרתי דירה לבד. חיכיתי שיהיה לי כסף, מצאתי דירה והיה לי מקום משלי לשנה וחצי. אני מאוד ממליצה, זה נתן לי בדיוק את מה שאת מבקשת - הפסקה, שקט, מחוייבות ואחריות על עצמי בלבד.

ואז כשהתחתנתי?
עוד כשיצאתי היה לי ברור שאני לא מוכנה לילדים עדיין, והייתי פתוחה לגבי זה. בעלי הצדיק התבאס מהעניין כשיצאנו אבל קיבל את זה מתוך הבנה שאני זאת שמסתכנת וסובלת ברגע שיש בעזרת השם הריון.
מה שכן שונה זה שיש לי עניין רפואי שבעצם מונע ממני ללדת סתם ככה באופן טבעי בלי לקבל החלטה ולפעול כדי להיכנס להריון, אז זה מקל מבחינה הלכתית כי אנחנו בעצם לא ממש "מונעים" אלא רק לא מנסים כרגע.
אבל האמת היא שאחרי החתונה פתאום היה נראה לי הכי טבעי והגיוני להביא לעולם ילד שנוצר מהאהבה שלנו. פתאום אני כל כך רוצה מבעלי ילד/ה שנוכל שנינו להעניק לה/ו יחד. ובעצם ההבנה שכעת זה לא הזמן ואנחנו לא מוכנים עדיין לטיפולים ואין בנו את הכוחות או את המשאבים להתחיל בתהליך הזה כרגע ובעצם כל הסיבות של לפני החתונה נותרו, מה שהשתנה זה רק הרצון שלי.

ועכשיו לדעתי האישית - אני מכירה זוגות שלא רצו תינוק מייד אבל לא מנעו מתוך אותה מחשבה של רבים פה "גם ככה לא נקלטים מייד", אבל זה לא עבד אצלם והריון לא מתוכנן הגיע מאוד מהר - לפעמים כבר בחודש הראשון של הנישואים. שמעתי ממישהי שכמה שהיא אוהבת את הילד שלה היא הייתה מלאה מרירות כלפיו כשגילתה שהיא בהריון. אין עניין להיות אמא עייפה ומתוסכלת, אין מצווה להביא ילד לעולם על חשבון השקט הנפשי שלך או השמחה שלך. את לא רוצה למנוע לעולמים, רק לחכות קצת, לתת לעצמך את הזמן.
יש משפחות שלא יודעים מה זה אמצעי מניעה והאשה יולדת שוב ושוב ומגיעה ממש לקריסה פיזית ונפשית. למה לא לעשות הכל מתוך רצון אמיתי ושלם? איך תרגישי כלפי ילד שיגיע בזמן שאת מתפללת שלא יגיע עדיין, או לילד שחיכית לו וקיווית שיגיע? לכל ילד מגיע להיות רצוי.

יש הבדל בין טיפול בילדים שהם לא שלך, לבין טיפול בילדים שאת ילדת, הנקת וכו'...

אין ציפייה שכבר מעכשיו תרצי ילדים. זה בא עם הזמן. עכשיו המוקד הוא בלמצוא את בעלך בעז"ה... אח"כ תבוא ההתמודדות עם הילדים.

שמעתי מהרבנית ימימה מזרחי, שאין עניין דבר בדייטים על חינוך ילדים (אני טיפה מסוייגת מזה, אבל קחו ת'עיקרון). כי אי אפשר לדעת מה יהיה אז... צריך בשלב הזה של הדייטים לבדוק את ההתאמה ביניכם.

בהצלחה!!

דבר ראשון -צריך להבין שבחיים לכולם יש חששות/פחדים מי פחות מי יותר בין אם זה ילד/ה לפני כיתה א ובין אם זה ההורה ששולח לכיתה א.
וכן גם גברים חוששים מהקמת בית והריון לא פחות מנשים (נכון שהכל נופל עליכן (ההריון הלידה) אבל גם אנחנו נדרשים לספק לכן הרגשה ותחושה שהכל בשליטה גם אם אנחנו לא תמיד מרגישים כך ,ולפעמים לא יודעים איך לתפקד במצבים כאלה וקצת אדישים )

דבר שני- צריך גם לדעת לאזן בין הרצון הזה לחיים של חופש ולעשות כיף חיים וחופש ללא הגבלה לבין להקים בית נאמן בישראל וילדים (וזה לא סותר אחד את השני )כי זה לא נכון לחיות רק על הרצון לחופש וכיף חיים לפעמים כבר מתמכרים לזה וזה לא פשוט לחזור לשגרה,(אפשר לראות את זה כל יום ראשון שחוזרים לעיסוקים או בחזרה לבית הספר אחרי חופש או חייל שחוזר מרגילה ולא רוצה לחזור לשגרה).
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים "(קהלת א')
"אין ראוי למאוס לגמרי ההשתדלות להשיג חיי שעה, אבל ראוי שלא יהיה כל ההשתדלות תמיד בהם."(ספורנו שם)

לדעתי יכול להיות באמת שהפחד שלך נובע מזה שרוב גיל ההתבגרות שלך עסקת בגידול הילדים על חשבון הזמן שלך (חברים, לימודים וכו) ונוצר איזה שהוא חסך בחופש והנאה .
וגם טבעי שבחורה תחשוש מתוקופת ההריון והלידה עצמה .

ולסיכום חשוב מאד מאד מאד לשבת ולדבר על זה כבר עכשיו ולאורך כל התהליך עם משהו שמבין וקרוב אליך ולא לדחות והגיד הזמן יעשה את שלו וכאשר יבואו הילדים אני בטוח ישמח וכו' כי יכול להיווצר מצב שברגע משבר הכל יצוף בחזרה .

חברים, בשולי הדיון, רק אספר לכם שאני התחתנתי בת עשרים. ומאוד רציתי משפחה גדולה. רצה הקב"ה שהבת הראשונה שלנו נולדה אחרי עשר שנים...

אני לא רוצה לחוות דעה לגבי עצם העניין של דחיית לידה, כי אני לא רב פוסק. ולדעתי זו שאלת רב. רק רוצה לומר שלפעמים אנשים חושבים שעניין הלידה תלוי לגמרי בנו וברצון שלנו. אני מכירה הרבה נשים שחשבו ככה, ובסוף הבינו שחבל על השנים, שלפעמים דוחים ודוחים וכשבסוף רוצים וזה מתעכב - אז כבר קשה לחכות...

בסופו של דבר הקב"ה יודע הכי נכון מתי טוב לכל אחד להפוך להורה...

בשורות טובות לכולם בע"ה.

נכון שיש בזה גם שאלה הלכתית, אבל זה נורא ואיום אם מישהי תכריח את עצמה ללדת כשהיא לא מוכנה לזה, כמו חברה שזכתה ללדת מהר, ובקשה לחכות קצת להריון הבא. הרב אסר, היא הרתה מיד וסיפרה לי שכל פעם הילד בכה היא קיללה את הרב.

גם לי לקח לא מעט זמו עד שהריתי את ילדי הראשון, ועוד יותר עד השני, ואני מסכימה מהבחינה הזו עם שושי, אך עדיין חושבת שאשה חייבת להרגיש מוכנה ושמחה לקראת הריון ולידה, ולא בגלל פחדים ...

היא הסבירה לו את תחושותיה?
אף רב לא יכריח אישה להיכנס להריון!
הוא יכול לייעץ, להראות כיוון, להמליץ, להסביר על החשיבות של מצוות הילודה וכו',
אבל אין לו דרך להכריח!!!!

וזה חולה ועצוב בעיני.

יישר כח על הענווה הגדולה..


מי היה מאמין שכל אדם יחווה דעתו על דעת הרבנים..פשוט מוסיף כבוד לרבנות בישראל.

וכן, בדור שלנו הכרחי שכל אדם ישתמש בשכל שלו ולא ילך בעיוורון אחרי כל אדם שמוגדר כרב, לא חסרים סיפורים אקטואליים ממש עכשיו על מקרים בהם הליכה אחרי רב רק בזכות התואר שלו ללא שום שיקול דעת ואיך זה הביא לאסונות.

בגלל סיפורים אקטואלים כאלו ואחרים..

הסיפורים רק מזכירים לי שרב הוא בסך הכל גם בן אדם כמוני וכמוך וההבדל בינינו זה שהוא למד. אז אם אני לומדת נושא מסויים מספיק, אני יכולה לפסוק לעצמי.
הרב כאן כדי לפסוק בדברים בהם אנחנו לא בקיאים וכדי לייעץ ולהכווין.

רב אינו מאגר מידע, ולא פוסקים הלכות על פי ידע בלבד אלא על פי שיקול דעת וקישור רוחני עמוק לנותן התורה.
הרב צריך לעמוד על כוונת הדברים, 'רוח ההלכה', וזה מרכזי כ"כ עד כדי השפעה דרסטית על פסיקת ההלכה.
הרפורמה התחילה משינויים קלים שעומדים בגדרי ההלכה, וגדולי ישראל בגדולתם הבינו לאן נושבת הרוח והוציאו אותם מהתחום כבר אז. זו דוגמה לקישור עמוק לרוח הדברים, וזה דבר שלא קשור לידע.

גם כאן ובכל פסיקה שהיא, כדי לנווט בסבך הדעות צריך לדעת את הכיוון וע"פ מה לפסוק באותו רגע.

בלי להתייחס לנושא הספציפי הנידון.

"אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין"!

הגזמנו כן?
זה יהודי וחצי.
רב הוא לא *הכל*. רב הוא בנאדם.
אולי "האלת" רב זו גישה לא יהודית?
להגיד שגישה של להיות עצמאי ולא ללכת כעוור אחר רבנים בדברים שהם ברורים לשכל ישר זה לא גישה יהודית נובע מחוסר ידע פר אקסלנס.

תראה לי איפה אמרתי שרב הוא הכל, שלא צריך להיות עצמאי וכן הלאה.
דיברתי על כך שהלכה לא פוסקים לפי ידע בלבד, ולכן רב אינו 'אני עם הרבה ידע', כפי שהבנתי מדברי מקרוני.

לא כתבת שרב הוא הכל אבל הפכת את המושג "רב" לפולחן אישיות.

רב הוא איש מקצוע לכל דבר ועניין. כמו רופא. אם יש לי שאלה הלכתית על הלכות שבת, רב הוא הכתובת. לעומת זאת, אני לעולם לא אפנה לרב בשאלה האם פלוני צריך לעבור ניתוח כזה או אחר או לא. יש כאלה שעושים את זה.

זה נכון שבגלות התרגלנו שהרב הוא מנהיג השטעטל, אבל בימינו, שעצם ההגדרה שלנו זו עצמאות ודרל החשיבה שלנו בהגדרה היא עצמאית, אין שום צורך לפנות לרב מעבר לשאלות הלכתיות אם אני או אתה חשים בכך.

מחילה אבל אתה ממש לא בכיוון. אמרתי דבר פשוט מאוד, ותמצתתי לך אותו בהודעה הקודמת. כל מה שאתה מעמיס על דעותיי פשוט לא נכון.
הבהרתי שאני לא מתייחס לנושא הנידון, וכל דבריי עוסקים בתחומו המקצועי של הרב - פסיקת הלכה.
לא עסקתי בשאלה 'מתי הולכים לרב' ולא 'האם הוא מנהיג'.
תקרא שוב ברוגע.
(כ"כ רחוק, אגב, מהמציאות. אני אדם עצמאי באופן קיצוני, גם ביחס לרבנים)

בס"ד

ואני לא רואה שום בעיה להתייעץ עם רב על כל נושא בעולם. מתוך ניסיון ראיתי שלרבנים יש הבנה הרבה יותר גדולה מאשר לאחרים.

בס"ד

רב הוא מומחה דתי ורופא הוא מומחה בריאותי.
אני לא מבינה מה נבהלת כל כך...

אבל מספיק שרב אומר שהילכתית זה אסור בלי שום מקום להיתר. אישה שרוצה לקיים את ההלכה מבחינת זה הכרח להקשיב לרב גם אם היא לא מוכנה לזה נפשית.

האישה מסבירה את מצבה הנפשי.

האישה יותר חשובה ביהדות מאשר עובר שעדיין לא נוצר!
וגם מצבה הנפשי חשוב ביותר

כן קיימים רבנים שיאסרו למנוע

הוא גם לא יכול לחייב לשמור שבת.

כרת וכו'.
|ציניות|

יש לה כבר ילדים!
היא היתה אחרי לידה (כך היה כתוב בתגובה).
במקרים כאלה הרבה יותר קל להתיר למנוע.
והיא לא מונעת לתמיד, רק עד שיהיה לה כוח ורצון.
עדיף להביא ילדים כי הרב אמר?
סרייסלי?!

השאלה נשארה הלכתית.

ואת לא נגעת כלל בנקודה.

הטענה שלי:
מדובר פה ב ה ל כ ה!
מי קובע בענייני הלכה? הרב.
גם בהלכות שבת הרב ישמע את המקרה לפרטיו לפני שיפסוק
אותו דבר בדיוק
הרב ישמע פה את האישה ויחליט אם ל ה ת י ר(כן כן!) לדחות הריון.

אם את באה לרב בשביל להחליט בשבילו מה הוא יכול לפסוק(=לחייב) את מוזמנת להשאר בבית.

הבעיה היא הרב!
שמתעלם מבקשתה של האישה למנוע!
הרב צריך לחשב את מכלול השיקולים,
בניהם גם השיקול שיש כבר ילדים (במצב כזה יותר קל להתיר מניעה, כי המצווה עצמה כבר קוימה), והשיקול על מצב הנפשי של האם.
מה עשינו אם האם ילדה בלי הפסקה, ואז התמוטטה?!
עשינו טובה לישראל????

רב שמתעלם המצרכים הנפשיים של האישה השואלת, פוגע בנפש מישראל, וזו לא הנפש ל העובר...

הרב הוא לא חותמת גומי לרגשות שלך.

'הרב צריך ל....'
זה נכון.
ואם הוא עשה את כל זה והחליט שזה לא מצדיק דחיה?
זה תפקידו של הרב.


זה בדיוק מה שקורה כאשר רב מחליט לאסור על אישה מניעת הריון. לא מאמינה לרב? תעשי עבודה על אמונת החכמים שלך.

על כל ההיבטים הפיסיים והנפשיים.
על הלפני, התוך כדי והאחרי.

לפי הודעותיך אתה לא נשוי.

רב מייעץ, מכווין.
רב שבנושא *הזה* פוסק באופן נחרץ, לדעתי טועה ופוגע באופן חמור באישה שלא רוצה ללדת כרגע!!!

אני לא מכירה רב שיפסוק באופן נחרץ בנושא הזה. בנושא כל כך רגיש רב אמור לייעץ. ולהתחשב באישה!


אגב, כנל אם האיש לא רוצה (מסיבותיו שלו).
מתחשבים הרצונות בני הזוג.

וסליחה, אם האישה אחרי הלידה מאשימה את הרב כל פעם שהתינוק בוכה, ולא שמחה בתינוק הזה, הרב טעה טעות חמורה!

אין לי כח להמשיך להתווכח.
תתחתן, תעבור הריון ולידה עם אשתך, ונדבר.

את כל הזמן נוגעת בזה שצריך להתחשב באישה וכו'
אבל זה לא הנושא!
על זה כולם מסכימים.

השאלה אם כשאת הולכת לרב את מוכנה לשמוע ממנו גם את התשובה 'אסור', אחרי שהוא שומע את כל המורכבות ומבין אותה לעומק.
את טוענת שלא. ופה מחקת את הרב לחלוטין, אין לך טעם ללכת אל הרב.

זה נכון שיש מקום שמתייעצים עם הרב והרב לא פוסק אלא מייעץ,
אבל פה לא! זו הלכה בשו"ע! הלכה שנקבעת ע"י הרב(ולא ע"י השואלת!!) לאחר עיון עמוק והבנה של הקושי והמורכבות של המקרה הספציפי.

זה דומה לנושא שלא רוצה להאריך בו
בקצרה, רב שרואה כתם, לא ניתן להגיד לו 'תשמע...הם ממש מחכים..' כי זו נטו הלכה בשו"ע(למעט חומרה וקולא במקרים מסויימים)


קל לך להגיד 'אתה לא נשוי' במקום להתמודד עם טענות.

רב שפסק לאישה שלא רוצה ללדת שהיא חייבת להיכנס להריון,
לא מספיק הבין את המורכבות שלה.

תמשיך לחיות בדעות מוטעות,
ואולי אשתך לעתיד תאיר את עינייך.
או הרב שלך.

היא תעריך ת"ח, תבין שהם גדולים ממנה וממני
וכשהיא תחליט שנשאל רב אנחנו גם יחד נקיים את הפסיקה שלו. עם כל הקושי. ולא נלך לרב בשביל לסמן וי על הרצונות שלנו.

בעזרתו יתברך.

היו פעמים שבהם מבחינתי להיכנס להריון היה יכול לגרום לדיכאון במצב כזה באמת התלבטתי על העיניין של שאלת רב כי אם הרב לא יתיר מניעה כנראה שלא אוכל נפשית להיות עם בעלי מתוך פחד להריון במקרים אלו בברור הרב יאשר מצד שני למה ללכת לרב אם רק התשובה החיובית באה בחשבון? במצב כזה באמת שאלתי רק כדי לסמן וי ואני עדיין מתלבטת אם נכון לשאול במצב כזה. כמובן שיש מצבים פשוטים יותר בהם הריון יתקבל בצורה טובה אבל הוא יפריע ל א ב ג... במקרים כאלו באמת יש מקום גדול לשאול רב.

ואני מתפלל 'אל תביאינו..לידי נסיון..'


דרך אגב, כמו בתחומים אחרים ואני יכול להדגים בקלות.

אישה שמפחדת להיכנס להריון ואסור עליה למנוע יכולה לפחד כל כך מקיום יחסים (את זה ההלכה לא כופה עליה כי הרי קיום יחסים צריך לבוא מתוך שמחה ורצון) ולהתנזר לגמרי מבעלה במצב כזה אני לא רואה בכלל סיבה לשאול רב כי ניתן לקבל רק תשובה חיובית ולדעתי זאת הכוונה במצב ריגשי ולכן אני חושבת שיש מצב שבו תשובת הרב "חייבת" להיות חיובית בעייה ריגשית שונה מבעיה שיכלית (אין מספיק כסף, רוצה לסיים את התואר וכ"ו) כי הבאת ילד לעולם (ועצם המעשה עצמו) צריך להיות מתוך שמחה ורצון.

אין דבר כזה לשאול רב ולא להקשיב לו.

אם זה רב שאתם מכירים היטב
סביר מאוד שתאמיני שהוא יבין אותך ויפסוק בהתאם.



אמונת חכמים היא לעיתים דבר קשה מאוד. אפילו קשה משאני יכול לדמיין.

לא אמרתי לא להקשיב לו אישה באמת יכולה להקשיב לרב שאוסר עליה למנוע לא לקחת אמצעי מניעה אבל מרוב פחד ואי פניות ריגשית לא להיות כלל עם בעלה במצב כזה יוצא שהיא טומנם הקשיבה לרב אבל גם לא מקיימת פרו ורבו באמת השאלה אם במצב כזה יש בכלל צורך לשאול רב.

אכן שאלה מורכבת.

"הלכה בשו"ע"?

"הלכה שנקבעת ע"י הרב"?

 

מה תגיד אם אגיד לך שכמה וכמה רבנים אמרו לי הפוך לחלוטין?

שזה עניין להתיעץ עם הרב ולא לבקש ממנו פסק מוחלט?

שזה עניין לפעמים להחלטה זוגית?

 

ומה תגיד אם אגיד לך שלמדתי את הסוגיה הנ"ל וגיליתי תגלית מרעישה- אשה לא חייבת בכלל בפרו ורבו ולכן ההלכה לא יכולה לחייב אותה לכלום.

רק אחרי חרם דרבינו גרשום שלא לשאת שתי נשים בכלל יש הו"א לחייב נשים ללדת כי אחרת הן מונעות מהבעל לקיים מצוה.

בטח שאין חובה או חובה לעשות את זה "עכשיו ומיד" או חובה לשלם על זה מחיר גופני או נפשי.

 

מהקריאה בפוסקים ובספרים ברור לחלוטין שלמקום של האשה יש חשיבות מאד מאד גדולה. מקום פיזי ומקום נפשי.

וגם אני יודעת שיש המון רבנים שהשאלה הראשונה לשאלת מניעה זה לאשה- איך היא מרגישה עם זה? מה היא חושבת? מה היא רוצה?

 

מעבר לזה- כבר יצא לי לשאול רב גם בעניני טהרה וגם שם כבר יצא לי להתקל בשאלה- כמה ימים אסורים? מה המצב הנפשי? מה המצב מסביב?

כי כשיש מראה שהוא ספק- מתחשבים בהמון דברים מסביב.

 

וגם בשבת- כבר יצא לי לשמוע על פסק שמתיר לקשישים להשאיר טלויזיה דולקת בשבת כדי שלא ימותו מבדידות ושיעמום.

 

וכבר יצא לי לשמוע על פסק שמתיר מגע בזמן נידה כשאחד מבני הזוג במצב נפשי רעוע.

 

ועוד כהנה וכהנה פסקים, חלקם מרבנים שנשחבים מחמירים גדולים.

כי כשיש מחלוקת בפוסקים בעניין מסויים- ניתנת לרב היכולת לעשות סדר עדיפויות ולהקל במקרה של צורך.

כי ההלכה היא לא שחור ולבן. היא מערכת מורכבת ודינאמית שמתחשבת בחיים וחיה אותם.

"וחי בהם"

זה לא רק לא למות על המצות- אלא לחיות אותם ואיתם. לתת להלכה לחיות במבן של להבין שיש משמעות גם מעבר לחי או מת- לנפש, ליכולת, לשמחה.

הוא אמר שאם הרב פסק הלכה, אחרי שהבין את כל ההקשרים, כולל האישה ותחושותיה - חובתנו ללכת ע"פ הפסק.

הוא יוצא מנקודת הנחה שהרב יודע כל מה שכתבת ואף יותר,
שהרב לא פוסק סתם להנאתו אלא כי הוא מבין שצריך לפסוק,
שהרב מייחס את החשיבות הנכונה לכל שיקול ולא עושה סלט.

ווטר מלון מניחה שהרב טועה, *צועד* מניח שהוא צודק. אבל הדיון לא היה על השיקולים של הרב, אלא על מה עושים אחרי שהוא פסק - האם אומרים שהוא טועה או שהולכים ע"פ פסקו.

שאם אחרי הפסק האישה מרגישה בדכאון,
ומאשיה את הרב בכך שיש לה ילד,

כנראה שהרב לא הבין אותה מספיק.
לא התאמץ להתחשב ברגשותיה.

וזו בעיה.

תביני שאולי דווקא זה האישה/הזוג, שלא אמרו לרב את הקושי האמיתי. לא שהוא לא התאמץ אלא שהם לא התאמצו להסביר את הקושי.

ובמקרה כזה, שהם לא הסבירו את עצמם כהלכה,
היית אומר להם לעשות מה שהרב אמר בעיניים עצומות??

או ללכת אליו שוב ולהסביר לו את המצב?


גם אם המצב השתנה פתאום (לטובת הריון או לטובת מניעה), הייתי מצפה מהם ללכת לרב ולהסביר את מצבם החדש על בוריו.

לא שיניתי את דעתי לרגע.
חידוש לך שרב יכול לקבל תמונת מצב לא נכונה מזוג ולפסוק לא נכון?

הדגשתי שתפסיקי להאשים את הרב.
ובעיקר שתביני שבהלכה ששואלים את הרב מצפים לתשובתו ולא לתשובה מוגדרת מראש שאת רוצה שהוא יענה.

כל תגובתי היו בהתאם למה שהיה כתוב באותה תגובה, על האישה שהרב פסק לה בניגוד למה שתיארה.

ובפסיקה לגבי הריון מצבה חשוב ביותר.

כמובן שאם היא לא סיפרה לרב שהיא בדכאון, אין סיכוי שהיה מגלה את זה לבד. הוא לא נביא.

כל דברי היו לגבי רב ש*למרות* תיאורי האישה לגבי מצבה, פסק לחייב הריון.

גם אני לא שיניתי את דעתי כלל

אם את בחרת לך רב, כנראה יש לך אמון ביכולות שלו. מסכימה?

אם תיארת לו מציאות, ועדיין הוא פסק בניגוד לדעתך

תעשי את מה שהוא אומר?

אני מאמינה בלב שלם שאם אסביר לו את מצבי (או מצב בעלי. תלוי בבני הזוג), הוא יפסוק מה שמתאים לי.
בגלל ההיכרות שלו איתנו.

ושוב, תלוי מה הסיבות

ומה אם הוא יפסוק הפוך ממה שאת חושבת?

למדתי אותו.
אומנם לא בעיון מספיק וממש לא מציתי את הסוגיה.
אבל יש לי יש ורגל בסוגיה..

תגובה ע"פ סדר פסקאות..
א. מה תגיד? לא קושיה עלי. אני יודע ממה שלמדתי וראיתי ששאלה כזאת מועלת לרב לפסיקה. מכיר רבנים שלא? מוזמן ללמד אותנו..זה לא סותר את דברי בכהו זה.

ב. התגלית הזאת ממש לא מרעישה נמצאת בהמון גמרות בנושאים שונים..לכל מי שלמד מכיר אותה.
למרות שאין החיוב על האישה במקור לרוב מניעת ההריון מכניס

ג. אין הכי נמי. בדיוק מה שאמרתי.(חשבת שלא??)

ד. כתבתי על זה חצי משפט בשירשור זה כי לא רציתי לדבר על זה בפומבי. המקרים שאתה מדבר עליהם הם לא בתחום שוודאי אסורה ולא בתחום שוודאי מותרת, שם יש מקום לעיין במצב הנפשי וכו'

ה. שבת ונידה - לא מחזיק מנפנוף בפסקים נדירים ביותר ונקודתיים בשביל להוכיח טענה. מעניין אותי מיהו הרב שפסק את הפסקים האלו ובעיקר מהן ההגבלות שהוא הציב ואתה מתעלם מהם.

ו. סיכום יפה ונכון אך לא מוכיח וטוען שום דבר שלא אמרתי


זהו

מקווה שהיא תבין את הביטויים הבינישיים שכתבתי..

בס"ד

אם הרב יושב שההלכה לא יכולה להתיר את זה, אז לא הרב הוא הבעיה, אלא כנראה הבקשה להתרה היא הבעיה.

ואם היא תיכנס לדכאון בהריון או אחרי לידה, וחלילה תידרדר, ותקרוס, והבית לא יתפקד -
הוא הבעיה.

בס"ד

והיא תכנס לדיכאון ותדרדר ותקרוס והבית לא יתפקד, גם הרב הוא הבעיה?

הרב צריך להגיד את ההלכה וכך להורות והתפקיד שלנו הוא ללכת ע"פ ההוראות האלו. רב הוא לא מפלצת שינסה לעשות דווקא, אבל הוא גם לא דרדסבא שמחייך ואומר את מה שרוצים לשמוע במקום את האמת.

אחותנו
יש לך חוסר הבנה בתפיסת המצווה.
מצווה צריך לקיים.
והולכים לשאול רב כשלא יודעים מה לעשות.
ואם הוא פסק שההלכה אומרת x אז זו ההלכה. רוצה לא לקיים את ההלכה? זה בש'ך.

אתה יודע מה מצבי ומצב קיום המצוות שלי?
לידיעתך אני נשואה. ואמא.

ואי אפשר, פשוט אי אפשר להשוות את מצוות פרו ורבו לשבת.

ואי אפשר להגיד על נשות ישראל הצדיקות שצריכות למנוע (מסיבותיהן שלהן) שהן לא מקיימות את המצווה.

כשאני שואלת שאלת רב, אני מקיימת את פסיקתו.
אבל -
הגבתי להודעה בה נאמר שהרב פסק שחובה להיכנס בהריון, והאם היתה מדוכאת מזה!!
לא 'מדוכאת' כי היא נשארה שבת בצבא, לא 'מדוכאת' כי נשבר הבושם האהוב שלה,
אלא אשכרה בדיכאון. אי תפקוד. כדורים. פסיכיאטר.

כל פעם שהתינוק בכה היא האשימה את הרב שגרם לכך.
האם זה תקין?????
האם האמא ורגשותיה לא נחשבים בפסיקה????

רב שמוכן להמר כך על מצבה הנפשי של האישה הוא מסוכן!!!

היא כבר קיימה את מצוות פרו ורבו (צויין בתגובה ההיא שהיא היתה אחרי לידה), ובמצב בזה יש היתרים רבים למנוע. האם הרב לא מצא ולו היתר אחד?? כדי למנוע מבת ישראל דכאון??

ואני מצטערת, אבל מי שלא שם באמת לא יודע מה זה הריון, לידה וגידול ילד.

וכמו ש'עדיין טרייה' כתבה,
האם עדיף שמרוב פחד מהריון לא רצוי, הזוג כלל לא יהיה יחד?
מצוות עונה וכו'?
פשוט יחכו עד שהריון יהפוך לדבר רצוי?

עם כל הכבוד, לא הרב הוא זה שמגדל את הילד הזה בסוף. ולכן המצוות פרו ורבו יש משקל עצום (!!!!!) לרצונות וליכולות של ההורים (שניהם. גם הבעל!).

אני מצרפת פה חוברת של הרב אבינר בנושא. לעיונך.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm

אבל הספקתי לראות שאת
מכנה פסקי רבנים כ'חולים'
מחליטה שהרב חייב לפסוק כמו שאת חושבת
וגם כבר שמת לו בפה את הפסק המחייב מבחינתך.


רוצה דוגמא?

זוג שבאו לרב
והאישה אומרת שהיא רוצה לדחות הריון כי

היא רוצה לטייל בהודו

הרב מנסה להבין אם זה פורקן נפשי/גופני כלשהו שהיא צריכה לו
אבל היא מדגישה לו שזה לא קשור ופשוט בא לה לטייל, ולא מתאים לה לטייל עם ילד.
היא רוצה
והרב פוסק, בניגוד לרצונה, שאסור לה.


למה הוא פסק כך? כי ההיתר לדחות הריון הוא למטרה מסויימת בלבד(פה יש גוון רחב בין הפוסקים בתוך המסגרת הזו) ופה התנאי ההלכתי לא מתקיים!


מה היית אומרת במקרה כזה?

תבדוק לפני שאתה מאשים.

ולא דומה הסיפור שכתבת,
לסיפור של האישה ההיא!
אתה משווה טיול בהודו לדכאון אחרי לידה, כשיש כבר ילד?

למען ה'...

זו אחת אחרת פה שהגיבה לדברייך.
מתנצל.


אני משווה בנקודה אחת ולא בדוגמא כולה!
הנקודה-הרצון. בשניהם היא לא רוצה..

עכשיו תוכלי לענות מה היית אומרת על הרב בסיפור של הודו? זה יחדד לי את דעתך. כי אני מבין שאת אומרת שאם היא לא רוצה(בלי קשר לסיבה) לכפות עליה זה נוראי, לא כן?

גילוי נאות, אני סטודנטית, וידלתי כשנה אחרי החתונה.

אכן, לפי הרב שלנו, קשה למנוע ביחד ראשון.
לעומת זאת, אחרי לידה, יש הרבה יותר היתרים למניעה.
במיוחד מצבה הנפשי של האם.

יש הבדל אם האמא מבואסת כי לא טסה להודו, לבין מדוכאת (דכאון שאובחן), שלא מסוגלת לתפקד בבית.

הכוונה היא (לפחות לפי אחד צהפירושים) הוא לעשות עצמך בקיא ומבין כדי שתהיה לעצמך רב, שאתה תוכל לפסוק לעצמך.
אין מצווה לפנות לרב בכל דבר, יש מצווה ללמוד את התורה ולפעול לפיה. עתה לא אדם חסר מח וחסר הבנה, אתה אדם שיכול להבין, לקרוא, ללמוד ולהסיק מכך על עצמך.
ההחלטה אם ללדת היא של ההורים ושל הקדוש ברוך הוא. לא של הרב. בדיוק כמו שרופא יכול רק להמליץ ולהציג את הסיבות אבל ההחלטה היא של הזוג.

נידה.
כך שזו לא הערה קשורה.
במיוחד שיש אמצעים לא הורמונליים שניתן להשתמש בהם, ומותרים הלכתית.
והגלולות כיום במינונים מאוד נמוכים וכמעט לא גורמות לנזק.
וזה שונה מאישה לאישה.
ותמיד יש סיכון בלקיחת כל תרופה שהיא - תקרא את העלון לצרכן.

חוץ מהעובדה שכבר יש לך ילד אז אולי זה פחות נורא. (לא הוכחה שום השפעה שלילית על האפשרות להיכנס להריון אחרי גלולות)

לי יש 2 ילדים, ומהנסיון שלי ברוך ה׳ אני חושבת שאת מודעת לעצמך, ואי אפשר לצאת בהצהרות מעכשיו.

יכול להיות שתתחתני ויהיה לך רצון עז לילדים אחרי חצי שנה של נישואין.
לי יש 2 מתוקים, ויש רגעים שמאוד קשה לי איתם. חלמתי על משפחה גדולה, ושאני יהיה אמא מיוחדת וסובלנית, ויגדל אותם כל הזמן בשמחה.

ו..... יש הבדל בין מציאות לחלום.

אני לא בטוחה שאני רוצה בכלל משפחה גדולה עכשיו, למרות שזה היה חלום שלי, וזה מה שתכננו לפני החתונה.
דברים משתנים ודינאמיים במהלך החיים!
את צריכה קודם למצוא בן אדם שילך איתך יד ביד באהבה ותתמכו אחד השני בטוב וברע.

בהצלחה!!

 

טוב אז,

ניראה לי שפשוט לא הסברתי את עצמי כמו שצריך ועוררתי פה מהומות..

 

קודם כל חשוב לי להבהיר שאני מאוד רוצה ילדים בעז"ה!

 

אז כמו שכמה פה ניחשו, אני מגיעה ממשפחה ברוכת ילדים, ורוב שנותיי ביליתי בשמירה על האחים הקטנים, בישולים, ניקיונות, צפיפות וכל מה שזה אומר.. ועד היום אני עוזרת ככל יכולתי להורים בשמחה בכל מה שאפשר ועם האחים שעדיין קטנים. ושלא יהיו אי הבנות אני אוהבת אותם מאוד.

 

בסך הכול אני גם רוצה פינה משלי, בלי לחזור הביתה ולגלות שהמיטה שלי מלאת חול, ושניפצו לי את הבושם.. גם זה שרוב השבוע אני בדירה זה לא הפיתרון, זה ארעי, זה לא באמת הבית שלי

 

וכן אולי זו חלק מהסיבה שאני רוצה להקים כבר את הבית שלי..

 

אני יודעת שילדים זו ברכה ושמחה וגם רואה חלק מהשליחות שלי כאן בעולם ללדת ילדים. זה חלק מהמהות..

יחד עם זאת, אני יודעת, אולי בניגוד להרבה אחרים שלא ממש מודעים לזה לפני החתונה.

שילדים זה גם הרבה באלגן ולכלוך וכאב ראש.. וכל מה שזה כרוך.. וכן מותר להודות שזה קשה.

 

תודה למי שכתבה שכשאלו יהיו הילדים שלי, אני אקבל את זה באהבה יותר מעכשיו. ואהבת אחים זה לא כמו אהבת הילדים שלי בעז"ה שהיו בשר מבשרי..

 

אני רוצה ללדת ילדים ולבחור בזה באמת, עם כל מה שזה כרוך. ילד צריך שיבחרו אותו, שישמחו כשהוא נולד, שיחכו לו, שיאהבו אותו באמת שהוא יהיה משמעותי בעולם. ילד צריך אמא שמחה ושפויה כדי לגדל אותו, אמא שרוצה להיות אמא באמת ובחרה בזה. 

 

תודה למי שכתב/ה שבעז"ה האיש שלי יהיה רגיש אליי ויכיל אותי עם הניסיון הרב שיש לי לטוב ולמוטב..

 

אני לא חושבת שהפיתרון זה לחכות קצת ולא לצאת לדייטים וכו' כי כמו שכבר אמרתי, אני רוצה כבר בית ולזה אין תחליף..

 

שבוע טוב!

 

 

 

נראה לי שעד שזה יקרה כבר משהו ישתנה אצלך או לחילופין מי אמר שיבוא לך ילד כל כך מהר? תהיי בטוחה שאם באמת זה טוב לך עכשיו להתחתן אז זה יקרה בקרוב ואם זה לא אז זה יחכה וכנל לגבי הילד אם זה יהיה לכם ולילד טוב אז הוא יגיע מהר ואם לא אז לא... בהצלחה

ילדים מגיעים רק כשבאמת טוב שיגיעו? והצד השני של המטבע - עקרות היא תוצאה של זה ש'לא טוב' שיגיע ילד עכשיו? יש לי שתי קרובות משפחה שהיו להן בעיות פוריות בתחילת נישואיהן - "טוב" זה לא עשה לאף אחד, אני יכול להבטיח לך. 

ולגבי חתונה - אין דבר כזה חתונות מוקדמות, כשאחד מבני הזוג עדיין אינו בשל לנישואין? 

 

הדברים שכתבת מתמיהים. 

מבחינה הלכתית לא קל בכלל לדחות לפני לידה ראשונה לפחות.
סטטיסטית, אלו שדחו, התקשו יותר בבניית זוגיות בטווח הקצר והארוך.
מבחינתי זה גם עניין עקרוני שאפסול עליו בוודאות(לא בגלל העניין ההלכתי נטו. רעיונית)

ואת שאר הדברים שעומדים לי על קצה הלשון אני אשמור אצלי מפאת חריפותם.

אין בכלל מה להשוות בעיני את הזוגיות שצומחת דוקא מתוך גידול הילדים לבין הזוגיות שנבנית בנחת ובחופש שלפני.

מנסיון ילדים מביאים עומק חדש לקשר.
גם אם יש פחות זמן לדבר...

מאיפה הבאת את הסטטיסטיקה הזאת? יש לך מקור כלשהו שעליו אתה מתבסס או נטו תחושות בטן סובייקטיביות שלך?
יש זוגות שילד מוסיף להם לקשר ויש זוגות שלא.

תרגעי,
ותסתכלי פה:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/7846
בהצלחה!

בלי קשר לסטטיסטיקה

מחזק ונותן הרבה נק' למחשבה..

 

וממה שהוא כותב אפשר להגיע למיליון ורבע הסברים אפשריים (אולי מראש הזוגות שביקשו לדחות יותר קשה להם עם גידול ילדים? ואז זה לא משנה מתי הם יביאו את הילדים - זה יהיה להם קשה; מלבד זה - אלו שלא התלבטו איתו - לא אומר שלא הרגישו את אותו רצון לדחות, וכן הלאה וכן הלאה. לכן בדיוק צריך לעשות מחקר מסודר ולא לזרוק סברות שלא אומרות שום דבר). 

 

 

[הערת אגב: הכותרת שלך מאד לא מכבדת. את ההנחיה "לקחת 2 נשימות" אפשר להגיד על 90 אחוז מהתגובות בשרשור הזה, אם לא בפורום הזה בכלל, כולל תגובות שלך]

שלו לטענה הזו.
אתה לא חייב לסמוך
אבל אני מבין שהוא בעניינים ומאמין שהוא לא סתם הפך את הסברא שלו לדבר עומד.


[זה היה בתגובה ל'וואאאאאטטטט' ותגובה לחוצה במיוחד. לא באתי להקניט אותה]

הוא כותב בעצמו שזה לא מחקר מסודר, ושזו הסברה שלו ותו לא. שחור על גבי לבן. אפילו לא צריך להיות חשדן אוטומטי כמוני כדי להגיד את זה, צריך רק הבנת הנקרא. 

"פעמים רבות נשאלתי אם אפשר למנוע הריון בשנים הראשונות לנישואין, ולא מעט פעמים הקלתי, על פי הנתונים שמסרו השואלים והשואלות.
אולם מניסיוני הדל, ומניסיונם של רבנים נוספים, נוכחתי לדעת כי אין ברכה בחיפוש היתרים בעניין זה. לא עשיתי על כך מחקר מסודר, אולם עקבתי אחר זוגות רבים שהתלבטו בשאלות אלו לעומת זוגות שלא התלבטו, ומצאתי כי פעמים רבות אותם שהתלבטו בשאלת ההריון התקשו יחסית בבניית הקשר הזוגי שביניהם. משהו בברית הנישואין שלהם היה חסר. יחסית התעוררו ביניהם יותר ויכוחים ומריבות. נדמה כי אהבתם היתה פחות מוחלטת, קצת על תנאי. גם אחר כך הטיפול בילדים היה קשה להם יותר, הם הרגישו סחוטים ונטו להתלונן על צער גידול הילדים"


אני מבין שהוא לקח את הסברא הזו להגיד שזו כנראה המציאות. לא בטוח אבל כנראה שכן.


לא אמרתי שאני סומך על הסברא שלו, אלא שאני סומך על זה שהוא הפך את הסברא(אם תרצה: התיאוריה) ואמר שזוהי המציאות כנראה.
סומך עליו בזה שהפך את התיאוריה למציאות (ולא דיברתי על זה שהמציא את התיאוריה הנל למרות שגם איתה אני מסכים)
יש?

לא מבין מה זה "הפך תיאוריה למציאות". בשיטת צדיק גוזר וה' מקיים? 

 

מדובר בנתונים שהוא צופה בהם באופן לא מסודר (ציטוט: "לא עשיתי על כך מחקר מסודר"), ושיש לו הצעה אחת להסביר אותם (שים לב לנתון "פעמים רבות אותם שהתבלטו בשאלת ההריון התקשו יחסית בבניית הקשר הזוגי שביניהם", ומיד לאחר מכן פתאום מופיע ההסבר כ'תורה למשה מסיני', אפילו לא בלשון שמא: "משהו בברית הנישואין שלהם היה חסר"). 

כיוון שהוא לא ניטרל משתנים שיכולים להשפיע על תוצאות המחקר (והעליתי שניים בלבד מתוך כמה שניתן להעלות על הדעת בהודעה הקודמת-לקודמת) - אין כאן שום 'הפיכת תיאוריה למציאות' בדרך האפשרית היחידה שאני מכיר (זאת אומרת: העלאת טיעון, העמדתו למבחן מדוקדק ואישושו). 

 

אז לסיכום - לא, אין. 

יש?

אתה מסכים איתי שהוא הציג תיאוריה מסויימת?
הוא ציין שהיא לא מגובה במחקר מדוייק שנערך
אך בזוגות הרבים שהוא ורבנים נוספים התעסקו איתם(מסתמא המון זוגות.. ) התיאוריה היתה נכונה. עד כאן?
מכאן הבין הרב שכנראה יש קשר בין הדברים..
אני מאמין שהוא יודע לבד לנטרל גורמים משתנים פשוטים. ועדיין כתב מה שכתב.

'(זאת אומרת: העלאת טיעון, העמדתו למבחן מדוקדק ואישושו)' - זו הדרישה שלך. אני לא דורש דבר כזה, זה לא מתמטיקה, ומספיק לי שאדם שאני סומך עליו, אף שלא עשה רישום מדוקדק וסקרי עומק מדוייקים, ראה את המציאות (לא במקרה אחד ולא בשניים), ואשרר את התיאוריה שלו גם אצל רבנים אחרים וראה שהיא נכונה. זה מספיק.

חשוב להדגיש שלא מדובר ב'לא ראינו' שאינה ראיה אלא בראינו וראינו סאך פעמים.

לא דיברתי על 'לא ראינו' ולא נעליים. 

 

יש נתונים. יש מסקנה. אין פירוט. כשה'חוקר' עצמו כותב שהוא לא חקר את הנושא לעומק. 

 

אז באמת שאני מתקשה להבין (כן, דווקא כן כזה מסובך) מאיפה הביטחון הגדול בסברה שהוא מעלה. זה הכל. 

 

רוצה להאמין לזה? סבבה. אל תתפלא אם אנשים יקפצו עליך ויגידו לך שאין לך על מה להתבסס מלבד סברה; בטח כשאתה כותב משפט כמו "סטטיסטית, זוגות שדחו" וכו' - איזו סטטיסטיקה בדיוק?! על זה בדיוק יצא הקצף, וזה בדיוק החלק שלא הבאת לו מקור מלבד סברה. 

 

סטטיסטיקה היא סטטיסטיקה, ודברי הרב מלמד הם דברי הרב מלמד, והוא בעצמו אומר שלא מדובר במחקר סטטיסטי אלא בתחושה שזו הפרשנות הנכונה לנתונים שהוא נחשף אליהם. 

 

לא כזה מסובך... 

כשאדם אומר לי ראיתי עשרות מקרים, רובם יצאו x
אבל לא עשיתי על כך מחקר מסודר,
במקרה ואני מאמין לו שבאמת כך הי


מבחינתי התרגום הוא שהתוצאה היא x למרות שלא נערך מחקר מבוסס.

אבל זו כבר בעיה של מי שלימדו אותך מדעים בתיכון, לא שלי.

כל הכבוד לך על "אמונת החכמים" החזקה שלך. בהצלחה עם זה. רק אל תתפלא אם אנשים יקפצו עליך כשתטען שזו סטטיסטיקה. אולי, רק אולי, כדאי להבא לומר "רבנים אומרים שזוגות רבים שפנו אליהם" וכו' (שאז זה משפט לגמרי מדויק ועם תימוכין), מאשר לטעון לרוב סטטיסטי.

זה שרב גדול אומר לא למנוע סתם כך אלא רק אם יש סיבה מיוחדת זה לא ענה בכלל להלם שלי מההכרזה שלך שזוגות שמונעים יש להם זוגיות פחות טובה.

כתבתי שהזוגיות מקבלת עומק נוסף מתוך הגידול של הילדים.

לא הזכרתי שום סטטיסטיקה.
בעיני זאת עובדה פשוטה שמשהו שמתמסרים אליו יחד זה נותן מימד נוסף ועמוק לקשר הזוגי.
וברור שיש כאלה שזה לא ככה אצלהם..כמו בכל דבר ובכל נושא.

אלא לצועד, שכן הזכיר סטטיסטיקה

כתבתי את זה למעלה בהודעה עם כותרת 'ציטוט'

בהתחלה ראיתי רק את התשובה לשאלה הראשונה ולא חשבתי שההמשך קשור.
אני מאוד מבינה את דברי הרב ומעריכה את הרב מאוד.
זה גורם לי להבין את הסיבות האמיתיות בגללן כרגע אנחנו לא מנסים. באמת אמרתי לבעלי היקר שאם אי פעם נתלבט אם להביא ילד או לא בגלל הלימודים, אז פספסנו בענק. כי לימודים זה למטרת פרנסה שהיא למטרת הקמת בית בנחת - אם מונעים ילד בשביל פרנסה כל הסדר התבלבל.
עכשיו אני שלימה יותר עם ההחלטה שלנו.

.. מללדת ישר תשעה חודשים לאחר מכן.
ולא מנעתי כי סברתי שזה שפע שאני לא יכולה לסרב לקבל.
אני אף פעם לא הייתי מהטיפוסים שאוהבים לעשות פוצי מוצי לתינןקות, אבל באמת שאחרי שהבן שלי נולד (10 חודשים אחרי החתונה הבנתי איך ההסתכלות שלי על העיניין היתה שגויה.. הבן שלי מכניס המון אהבה, שלווה נפשית ושמחה הביתה! אני חושבת שגם הלכתית אחרי הילד הראשון יותר קל למנוע וילד אחד זה לא כזה טרררם כמו מלא אחים קטנים ושובבים.
הכל הדרגתי ובנחת יותר(לטעמי) ויש לי הרבה רגעים של שקט למרות היותי אמא.
אני כרגע באמצע תואר לא קל, ויש רגעים באמת מורכבים, אבל הטוב והשמחה מנצחים את כל הרגעים הקטנים האלה..! שיהיה בהצלחה בהחלטה!

בס"ד

זה מאוד לא פשוט לדחות הריון. כל גחיה צריכה להעשות בעצת רב, וזה כשמדובר על אחרי לידה. לדחות הריון ראשון הוא קשה עוד יותר בעיקר מהסיבה שזה דוחה מצוות עשה של פרו ורבו.

אני יודע שזה נהפך להיות נורמא של קודם כל בניית הזוגיות ודחיית הילדים, אבל אני לא בטוח שכל המנופפים בכך הם מסתמכים על ההלכה. שמעתי סדרת שיעורים בנושא, וזה ממש לא פשוט להקל דברים כאלה.

לכן כדאי להתייעץ לפני מהלך כזה עם סמכות הלכתית שיאשר דבר כזה.

בכל מקרה, אני לא הייתי הולך על הצעה שכזאת.
ב"ה היום אני נשוי קצת יותא משנה, ואבא תוך השנה הראשונה ואם כל הקושי, זה רק מחזק ונותן המון.

לכל הגברים לפני שאתם קובעים נחרצות שאתם רוצים כך וכך ילדים ושפחות ממספר מסוים לא מקובל עלי וכו .
תזכרו שאנחנו עושות כל העבודה מעניין מה תגידו ואיך היחס לנשים ישתנה אחרי שתעברו הדמייה כזאת
ולא שאני אומרת לא ללדת לי בעצמי יש 5 ילדים אבל אני חושבת שאף גבר לא יבין עד שהוא יחווה את זה .

בס"ד

 

 

הריון ולידה זה 9 חודשים פלוס כמה שעות לידה.

אולי שנה וחצי הנקה אח"כ.

(שנתיים אם בא לנו להגזים..)

אבל זה לא גורע מחלקו של האבא.

מהאחריות הכלכלית, החינוכית, והמעשית של לגדל  ילד.

גם אני אימא לילדים ולענ"ד ההיריון והלידה זה החלק הקל

(למרות שההריונות שלי הוגדרו כקשים, כולל אשפוזים על בסיס קבוע,

ירידה 10 ק"ג במהלך הריון רק מהקאות, ולידות לא קלות בכלל..)

 

 

עקרונית מסכימה שאסור ולא הוגן ללחוץ על אישה להביא ילד,

כשהיא לא רוצה, אבל המשפט שאנו עושות את כל העבודה צרם לי.

אבל הידיעה לגבר שמחפש עבודה
שעל כתפיו יש לחזור הביתה ולדאוג שיהיה אוכל במקרר
לא פשוטה בכלל.
טרדת הפרנסה קשה מאוד, מלחיצה, ולא נותנת מנוחה.



אבל בואי לא נריב למי קשה יותר ונשתדל לעזור אחד לשניה כל אחד בביתו?

בס"ד

 

קודם כל, מבינה אותך. אנקדוטה נחמדה להתחלה: לפני כשנתיים יצאנו לשבת נופש מטעם העבודה שלי. היו שם הרבה חבר'ה צעירים וגם משפחות - עם ילדים גדולים. אנחנו היינו היחידים עם חבורה של פעוטות. בבוקר שבת הילדים קצת השתוללו וזכור לי היטב המבט המזדעזע של אחת הבחורות, שאמרה שהיא תשקול מחדש אם להביא ילדים אחרי החתונה. פתאום קלטתי "איך זה נראה מבחוץ".

כל כך רחוק מאיך שזה נראה מבפנים. באמת.

 

ולעניין -

לתינוק שנולד יש קסם משלו. את גדלת בבית עם הרבה אחים ו"נולדת" לתוך מציאות של עבודה, בלאגן, אחריות. ראית את הקסם, אבל גם את הקושי הכרוך בו. אפשר לומר שראית את הסיפור מהסוף להתחלה.

 

אני רוצה להאיר את עינייך ולהזכיר לך

שיש התחלה.

שתינוק ראשון

בחודשיו הראשונים

וגם בשנותיו הראשונות

לא שובר בושם

לא מלכלכלך את המיטה בחול

לא מפזר את כל המשחקים

ולא מתחצף להורים

 

חולפות כמה שנים טובות עד שהתינוק הקטן גדל.

בשנים הנפלאות האלה, בחודשים המתוקים האלה -

מתרפקים עליו, ישנים איתו במיטה, בעיקר מאכילים ומחתלים.

הבלאגן שהוא מייצר - פעוט ממש כמותו.

 

לעומת זאת

הוא מביא המון אושר, המון רכות, המון שמחה

וכן, גם המון רוגע.

הוא מעשיר את חיי הנישואים, מחזק את הזוגיות

נותן עומק לקשר בינך ובין בעלך.

אין מילים שיכולות להסביר את המחשבה המדהימה הזאת כשמתבוננים על הילד:

הוא שלנו.

לגמרי של שנינו ביחד.

את הרצון המשותף, החזק מכל, שיהיה לו הכי טוב בעולם.

 

נשמה יקרה

לטפל באח הכי מתוק בעולם

זה לעולם לא כמו לטפל בתינוק שלך. עם העיניים שלך, האף של בעלך. והחיוך של חמותך ;)

לשמוע אותו קורא לך" אמא".

לפעמים אני מסתכלת על הילדים שלי וחושבת:

באמת? הם שלי? אני ה"אמא" לה הם קוראים?

לטפל בתינוק שלך, להעניק לו

זאת המתנה הכי טובה בעולם.

 

 

תמחקי מהזכרון שלך את הבלאגן, הלכלוך והשקיות השחורות מתחת לעיניים.

 

תכניסי לתוכו:

נשיקות רכות

הנקה

מנשא שאפשר לקחת אותו אתכם לטיול, ליהנות. לגלות איתו מים, חול. דשא. פרח. ציפור, חתול.

לשחק עם תינוק על שטיח ולגלות בעצמך רכות, אהבה ונתינה.

רוגע. שמחה.

הרגשה שאת, את! את ולא אחרת - כל עולמו של יצור קטן ואוהב.

 

 

כל שאר הדמיונות - בע"ה תזכי גם להם. כן, אני מברכת אותך שהילדים שלך יחזרו מאושרים מגינה וחול ברגליהם. 

אבל עד אז - את תגדלי. את תהי יותר סבלנית. יותר אוהבת.

יותר קשורה אליהם.

 

ה' ברא את העולם בחכמה. בהדרגתיות.

הוא מכיר אותנו הכי טוב בעולם

ויודע הכי טוב - מה טוב בשבילנו.

 

נתת לי להסתכל על זה ממבט שונה.וואו.אישית אני מטורפת על ילדים..אבל שוב תגובות של הסביבה הרבה שמסבירה את הקשיים של גם חתונה מוקדמת וגם ילדים וטא טא טא..אבל באמת שכתבת מדהים..וואו.עשית חשק.אבל אני חייבת להרגע.כולה בת 18 וחצי.קיצר בעתו ובזמנו בעזר"ה.

תודה!
אני מאוד אוהבת ילדים, ובכל זאת כיף לראות נקודת מבט כזו.

כאמא לשניים קטנטנים... הצלחת לבטא את מה שאני מרגישה.
תודה!

 

אחרי שכל החיצים הוירטואלים (וטוב שרק כך)

נכנסים אליי ישירות

פנימה

וכואבים את הפצע

השותת

 

השאלות הספקות 

שמנקרות בי

גם כך ללא הפסק

 

מוטחות בי

בחוזקה

 

פתאום אני קוראת אותך

נקודת מבט

 

והדמעות זולגות

ושוטפות אותי

בכי 

שנצבר בי שנים

 

פתחת בי

צדדים חדשים

 

נקודות של אור

ומתיקות

מציפות אותי

 

תודה

כן, לענ"ד לגיטמי. וכל קשר דורש תיאום ציפיות, שלפעמים חבל שלא עושים אותו מוקדם ככל האפשר..

לפעמים, אחרי נישואין זה נראה אחרת לגמרי.

 

ב. בוודאי שילדים זה חלק עיקרי ונפלא. זה מהות המשפחה. אשרי הזוכה.

 

ג. לא כ"כ כדאי להסתכל על אחרות, "נקרעות".. עדיף להתמקד בערך של הדברים, לגדל את הרצון. גם יש להניח שרובן לא מצטערות על כך..

 

ד. לגבי האמירה "אני לא כ"כ מתחברת לטיפול בתינוקות".. כשיש ילדים - זה לא "טיפול בתינוקות".. אלו ילדים שלך. עולם אחר.

 

ה. "אחרי טיפול של שנים באחים הקטנים"... אכן, הדבר הזה לפעמים גורם לחשק גדול מאד לילדים - אבל יכול לגרום גם תחושה שאת כותבת כעת. זה קצת "עולם הפוך"... במקום שבחורה תבוא לנישואין מלאת רצון ושמחה לחידוש הזה, היא צריכה לנוח מיצורים שצורחים בלילה... משל היא אשה אחרי כמה לידות..

 

כעת - השאלה היא לא אם "זה נראה לכם לגיטימי"..  עובדה שאת מרגישה כך. השאלה היא אם זה טוב, אידיאלי, שנמצאים במצב כזה. לדעתי, לא כ"כ. יותר טוב אם הדברים בראש ובלב משתלבים זה עם זה. אם מצליחים לבנות תפיסה איך הקשר בין איש לאשתו, יגביר את השמחה במציאות של ילדים; ואיך המציאות הזו, כדבר משותף עמוק וגדול, תגביר את הקשר. וגם טכנית, איך משלבים את זה גם עם "לעשות חיים, לטייל", כלשונך.. והיכן המקום של עבודה ולימודים במכלול. אם רואים את המגמה האחת של הכל - זה יכול להיות עול מאד משמח, נותן טעם ומשמעות לחיים.

מצד האמת, ה"מחוייבות" בונה משהו הרבה יותר עמוק גם בין האיש לאשתו, מאשר זוג מבלים בעלמא. אלא שצריך אכן, להתבונן, להיות יותר שלמים עם זה שאכן כך הדברים.

 

ו. את צודקת שאכן "זה לא כ"כ פשוט מבחינה הלכתית", למנוע לידת ילדים בשלב כזה. כמו כל דבר שלא כ"כ פשוט מבחינה הלכתית - שואלים על זה רב, מה ההלכה, איך ראוי לנהוג לפי המציאות האישית ביחוד. לפעמים עצם השיחה, כבר נותנת נקודות מבט נוספות.

 

ז. לגבי "מתי ראוי להגיד", כל זמן שזו עדיין תפיסתך - מסתבר שלא מאוחר מידי - וגם לא על ההתחלה. הרי בחור שאינך יודעת אם אתם בכלל מתאימים, לא תתחילי לדבר איתו על ילדים. מצד שני, בכל נושא עקרוני, לא ראוי "לקשור" מישהו חזק - ואח"כ להעמידו בקנפילקט במה הוא בוחר. אז בשלב ממוצע.. כשרואים שיש כיוון, אבל עוד לא קשורים יותר מידי, להעלות אגב שיחה, באופן נינוח, שזו הרגשתך/גישתך/דעתך - ולראות לאן הדברים הולכים.