בס"ד

ולא נשאף לאור

כוכב

הן לי ולך

יש כל אשר נשאלה

מבלי מילים

נדע זאת כי נאהב

היום אולי

נדחה את קץ דרכינו

ולא נזכור כי סוף לכל

זה המשעול

שבוא דורכות רגלינו

משתי קצותיו

הדשא לא יבול

שותקים

נאהב כי לי ולך

די בלי מילים שאין לאלה

אפשר אינם יודעים לומר אחרת

כמה יפה

פורח

הלילך

היום אולי

נדחה את העצבת

אם יד ביד באור נלך

כי רוח כפור

וחשכה נושבת

רק במקום

בו לא שמעו את שמך

היום אולי נדחה בוא השלכת

ולא יוכל לבוא הסתיו

דרכים רבות

הן לאביב ממלכת

אם רק אותן אור חיוך יאהב

(פיזית רע לי

אבל נפשית

טפו טפו טפו)

(אני אוהבת כל כך ובא לי לצעוק את זה מכל מקום

מדהים מה כמה שעות איתך יכולות לעשות לי)

בס"ד

יסגרו לא יהיו עוד סרטים

ושוטרים יעצרו כל אחד ש

יחייך

או יזכיר

ממחר יעלמו העיניים

אף אחד לא יביט בשני

ממחר יתיבשו גם המים

בנחלים

ובינתיים

ובינתיים

יש עוד אור בשעריך

ובינתיים

ובינתיים

אני עוד בא והולך

הירח יצלול מלמעלה

ושממה תכסה את הכל

העצים ישכבו בלי לנוע

שם בחול

כן

מחר תיטרף גם הרוח

ותפיל והכל תעקור

וגשמים אדומים אש יביאו

בשדות

ובינתיים...

פנסי הרוח לא יאירו

ובים הספינות יאבדו את דרכן

הכלבים ינבחו אל החושך

הלבן

(הבינתיים הזה קשה לעיקול

ואולי שווה לראות הכל אחרת

אולי הטוב הוא החיים והבינתיים זה הנפילות

קשות ככל שיהיו הן לא העיקר)

(אני בשוק)

(מעצבן שכל כך הרבה יודעים לפניך

הלוואי שתתקשר כבר)

(|ממתין|) 

בס"ד

תני לרגע שיחלוף

העבר עוד לפנינו

אווו

כמו שבאתי הלכתי

זה הכל חלומות

ואולי לא הייתי שם

לאהוב

כנראה ששכחתי

אולי הלכתי 

רחוק

לא יכול לאהוב אותך

מקרוב

הצמאון לאהבה ורעב שמתמשך

ויש שושן ויש בו קוץ

ושריטה קטנה בלב

אווו

כמו שבאת לי הלכת לי

זה הכל חלומות

ואולי לא הייתי שם

לאהוב

כנראה שנשכחתי

את הולכת

רחוק

כנראה שזה ככה

בחלומות

(לא הוגן הם היו בלידה עכשיו תורי להיות שם באירועים חשובים)

(אופ

זה הכאיב לי מאוד משום מה

אני רוצה לחזור אחורה למצב הלא חושב שלי)

(אני לא נופלת עוד פעם

לא יקרה

אני באמצע להיות בהיי ושום דבר לא יהרוס לי את זה)

(בע)

(ואני כל כך גאה בי שאני מצליחה לשתוק לכל זה)

בס"ד

דוקרים את הלילה

אומרים שזה לא כוכבים רחוקים

זה הפחד קרע בשמיים חורים

הירח הוא פצע עמוק משנים

כל פחד מואר וכל חושך אכזר והצל הוא ענק אם אזיז את היד אלטף את הגג של בניין מרוחק

אומרים שבבוקר הכל מסתדר

זה אותו הסיוט רק עכשיו אתה ער

והשמש היא פצע גדול שבוער

כל פחד מואר וכל יום שומדבר והאור הוא חזק אם ארים את היד אתלקח מיד בענן של אבק

קווים של דאגה

מסתמנים על פנינו

אומרים שאנחנו פשוט מזדקנים דאגות כמו סכין חותכות את הפנים

והפחד קורע עמוק מבפנים

כל פחד מואר וכל חושך אכזר וכל יום שומדבר ואנחנו מתים ופחד נשאר

(לעמוד מול עצמי באמת

להחליט אם כן או לא

להתעורר אל חושך

להתעורר אל שקט

לגלות שהוא לא קיים

להישאר לבד

להתמוטט שוב

לא לקום

לצפות בו עוזב

להיחנק

לכאוב עד כדי צרחות

להתבייש

לקום עוד עשרים שנה ולהיות אותה שירה

לקום עוד עשרים שנה ולגלות מכונה

להיפגע מאנשים

להאמין באנשים

שהם ימותו

שהוא יפגע בי שוב

שמישהו יגע בי

לגלות שכל הזמן הזה הייתי חלק מעולם שהוא בית בובות של ילדה ענקית ומשוגעת

להתמודד

קוצים של פחד

קוצים)

(זה חזר?)

(אני צריכה מישהי או מישהו לדבר איתו אבל זה בעיה כי אי אפשר ואני צריכה לעמוד על זה לפחות עד שאורית תציע משהו אחר)

(לעזה אני אומרת לא לרצון הזה)

(כל הכבוד לי שאני ככה משתנה

כל הכבוד)

(בע שונאת שינויים)

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים