אל תחשבו, לא תשמעו ממני את זה מיליון.
גמאני מתעצבנת על השכבות המזעזעות, גמאני מאוכזבת שחונקים אותו או שמונעים ממני ליצור קשר.
זה קורה לכולם.
אבל שבוע שעבר, הייתי בלונה פארק וזה פשוט הציף אותי. זה היה, תודה אבא, תודה! תודה שאתה קיים ויש לך חוקים איך להלבש ומה לעשות ומה להגיד.
כמה מחוויות מכוננות:
#לראות בנות בגילי, בלבוש *מינימלי*, שלושת רבעי ערומות, ולהגיד תודה על שאתה מכריח אותי להתלבש כמו שצריך או בכלל לכבד את עצמי.
#לראות בנות/ים מלקקים למין השני, מתחנפים, מתכננים את הצעדים שלהם לפי מה היא/הוא יגידו, מתחילים איתם/ן ומבטים שבוחנים כל סנטימ בגוף של השני
ואיזה הקלה שהבנים שלנו לא כאלה (לרוב) ואנחנו לא כאלה (כנל) ובכלל שוניםםם
הערה: הבנים שלנו ה ר ב ה יותר חמודים ויפים

#לדבר עם גל ועופרי ומאיה מתל אביב, ולענות למבטים ההמומים שלהם בגאווה. כן. אני שומרת נגיעה. כן. אני לובשת חצאית. כן. אני שומרת שבת, ואני גם לא אשתה מהאייס הככ מפתה הזה.
כן. אני דתיה!
והיו עוד הרבה חוויות קטנות כאלה, כמו מישהי שצורחת עלינו כי אנחנו דתיות ורצחנו את שירה בנקי זל, וחברות שלה מגינות עלינו.
וכשבן נפל על חברה שלי בטאגאדא וביקש סליחה.
ועוד הרבה
תודה, ואיזה כיף לי!


)