מה קרה?

זה מה שקרה.

ותודה על החיבוק

כלומר לא בטח, רק קצת נודניק בפנים.

וגוש אפור ענק, אבל כבר התרגלתי.

אבל חיבוק אף פעם לא מזיק.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

עם קצת עזות מצח.

זה מזכיר לי את השד הכי נורא שלי. כמה שאהבתי אותו ככה שנאתי.

אבל אחרי שמכירים את החיים בלעדיו, לא מבינים איך שרדנו איתו.

[אני מקווה שהבנתי אותך ולא סתם חירטטתי]

אבל עדיין קשה להיפרד. אני אוהבת את הכאב המטופש הזה

וזה לגיטימי לאהוב.

והלוואי שיכולתי להוציא אותו ממך כדי שתרגישי את ההקלה הזו בלעדיו.

[השד שלי עוד לא יצא. בכלל לא. אבל אני יודעת איך זה בלעדיו כי בפעמים נדירות הוצאתי אותו.]

וכל פעם שהוצאתי אותו הרגשתי ריקה ומכוערת.

בינתיים אני צריכה אותו

נראה לי שלא זה המקום לשוחח עליו.

בעז"ה במכתב הבא, כי היום כבר שלחתי אחד |לוחש|

אבל... אוח, נו, טוב. אולי נדבר עליו. הוא קצת... שד, את יודעת, לא תמיד מבחינים בו, אז אולי יהיה לי קצת קשה לכתוב עליו. אז את תכתבי המון ואני אקשיב רק, טוב?

כלומר אני אנסה.

אחרי הכל הוא כזה מעורפל ולא ברור עד הסוף והוא בכלל מין עירבוביה של סקויליון דברים בו זמנית אז ננסה.

לא העליתי כדי לקבל מחמאות על כשרון הציור שלי.

והשד הזה דווקא יפה. אני אוהבת את שלי כמו שאת אהבת את שלך.

אבל השנאה חזקה יותר.

כמה צרות הוא עשה לי, לעזאזל.

אחרי שציירתי את זה רק הבנתי מה ציירתי.

ואז ראיתי עוד משהו-

ההבעה שלו נראית מיוסרת קצת.

אולי אולי,

לא טוב לו בכלל אצלי?

אולי הוא רוצה להשתחרר ממני, מהאהבה והשנאה שלי אליו?

ואמא לא מרשה לי להישאר ערה הלילה אז אני לא יכולה לדבר

אבל בשלישי רביעי וחמישי אני כנראה אהיה בודדה, אז תנצלי את זה..

אני מקווה שאני אוכל לדבר נרמלי..

כי אנחנו ישנות באוהל צפוף

תתקשרי כשאת יכולה והלוואי שאני אוכל באותו רגע

אני אזכור את זה.

אה, ואני ישמור תחיבוק מלמעלה לשעת הצורך..

ואת יכולה לבקש ממני חיבוק תמיד. אפילו בהודעה, אם זה ממש ממש קריטי.

טוב?

טוב, מותק. אני אזכור.

הי, ראית, בלי כוונה כתבתי א שם^^

העיקר שאיכשהו הושפעת.

|כופה דעתו עליך|

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מעניין

את/ה היית בצבא?

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL