לכתוב לו מכתב של עשרים עמודים
זה עושה לי מוזה לכתוב עשרים עמודים.
בכלל שיר נחמד

כי אם שומעים שירים בשתיים בלילה זה מעורר בך דחף לקום, לחדד עיפרון ולמלא דפדפת.
וזה מציק.

אני מתה על השעות האלה,
שכולם ישנים, ואתה כותב באטרף
ולא מצליח להפסיק... וואה . . עשית לי עוד יותר חשק לשירים.

לפעמים זה משתלט עליך כממש בא לך לישון ואז זה
לעזאזל עם המוזות שבעולם.

(הי, רק להגיד שכבר מלא זמן בא לי להגיד לך שאת בנאדם מיוחד ומדהים).

כמו ילד שלא רוצה לישון,
ואז נכנעים. ואומרים- נשמיך מחר.
ולא ממשיכים.

ותודה לך, זה נחמד לשמוע, למרות שאנחנו בקושי מכירות

בטח מכירות
אני קוראת אותך מלא

בערך כל מה שכתבת את נורא מעניינת

וואו מישהו קורא את החפירות שלי |מתרגש|

שקיעה
אהבה
סולם ממתכת
בכי של איילה
מוות
ים
טיסה לניו יורק
גיבורה על עצמה
צרחות של נסיכה
דרקונית
שוב אהבה כי כשזה בא ממך זה כמעט אפעם לא נמאס

סבלנות, רק שבוע

 

 

 

 

 

(ונשארתי ריקה משותקת מפחד

שיהיה לי רק טוב ורגוע בפנים)

|לבכות, לבכות.|

הוא המשיך לנסות ולכתוב לי שירים

 

 

 

(איזה נקבות רגשניות אנחנו, אללי)

עד שהחלטתי שאני שמחה הבוקר.

תלמדי אותי קצת

והתבלבלתי :-$

קמים בבוקר ומתחילים לשיר שירים שמחים
ואז מתארגנים ומתלבשים! נורא חשוב להתלבש ולא להשאר בפיג'מה
ואז מסלקים את כל מה שלא נעים לנו, כלומר אם יש צורך אז למחוק שיחות, לשנות סטטוס, לסדר תחדר וכאלה
ואחרי זה הולכים לאכול ארוחת בוקר נהדרת.
ועם עולה טיפה הגוש בולעים אותו עמוק יחד עם הפנקייק.
ואז משם עושים כל דבר שנקרא לדרכם גם אם זה לשמור על אחותכם הקטנה. ומנסים להנות מכל רגע

ובכלל, איך אפשר להחליט לזרוק אותו פתאום?

אבל אז הוא הרבה יותר קטן כי אתמול היה טוב ושמח.

("כאב צריך שירגישו אותו")

מחר שאהיה פחות אפופת שינה תזכירי לי להסביר