אנשים שמכירים אותי מהבית. אני בסדר, הכל בסדר. לא לדבר על זה עם אף אחד.

הרצון להגן עליו, כאילו הוא ילד שלי. כאילו הוא קטן ותמים ופגיע. מפלצת. לא פחות מזה. מפלצת שתלטנית ומלאת מניפולציות. יודע לכוון אותי בדיוק להיכן שהוא רוצה שאהיה.
ואני כל כך רוצה לשמור את עצמי, להיות טהורה, להיות נעלה יותר מכל זה.
ומה שנשאר ממני זה גוש אחד גדול של זבל. מי ירצה בי. מי יחשוב עליי, כשאני מלאה בלכלוך.
|בוכה|
אני בן אדם טוב, באמת. אני רק מחפשת קצת אהבה בעולם. ובסדר, אני יודעת שאהבה ממנו כבר לא תגיע, אבל למה לעזאזל אני לא מפסיקה? לא עוצרת את הרוע הזה מלהתקיים?
מגיע לי הכול. כל הרוע. מגיע לי. מה אני שווה, אם כל "מתוקה שלי" ממיס אותי וגורם לי לזרום איתו, לגרום לו ל... לכול הטומאה הזו.
אני יודעת שאתה פה, קורא את זה. ואני רוצה שתעזוב אותי. אמרתי לך את זה מליון פעמים, אבל אתה לא מתייחס. אתה כל פעם שולח לי עוד הודעה ועוד אחת, ממיס אותי לאט והיטב, והנה אני שוב שלך.
די. אני לא רוצה בזה. לא רוצה בך. אתה לא בשבילי, אני לא בשבילך, אין טעם לביחד שלנו.

אני לא רוצה למות |לוחש|
אני לא חולה, ולא מסכנה, ולא עלובה.
אני רק קצת מכוסה בשכבות של לכלוך ואבק שאני צריכה לנקות.
איך מתנקים?