ובכן. לא אומר ולא אדבר.
אכתוב.
שדות של, איך משמחים בשלט רחוק שכזה?
לשירים ולחנים אין העת מתאימה, למרות שעלו בדעתי כמה שאשמח להקדיש לך.
אזי במקום זאת אשלח לך מעט מרחשי ליבי.
כאן, ממקומי המרוחק והנסתר אני צופה בך ומתמלאת הערכה כנה לילדה הבלתי אפשרית שאת.
יש בך אומץ וכנות נדירים. יש לך עולם פנימי עשיר ועמוק, יש בך תבונה ויותר מכך.
אז מפה אני שולחת את הערכתי, וגם נשיקות.
(כאלו שמלאות באהבה, וכאלו שמלאות בשוקולד...)
הגמדה שאיננה יושבת ביער.
