ומבטאות רגשות חסרות תוכן מלא
שוב
אך הפעם- באמת
רק: ריעות, תות, חלילית אלט,
הנסיך הקטן וכישוף כושל..
זו שיחת בנות בלט,
ואני אט אט נושל....
ומבטאות רגשות חסרות תוכן מלא
שוב
אך הפעם- באמת
רק: ריעות, תות, חלילית אלט,
הנסיך הקטן וכישוף כושל..
זו שיחת בנות בלט,
ואני אט אט נושל....

א. תוכן שכלי מלא...
ב. אבל אלו רק בשעות האלה, אל תדאגי קרן זכויות הגבר תתנוסס בגאון בקרוב... (לפי שעה זו, באיזור שמונה את תיהי במיטה, לכי לישון....)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)