קודם כל אני רוצה להבריר את הגילאים. אני מדברת על גילאי 18-19 ולא על 16-17, אף על פי שאני מאמינה שזה הגיל הנכון לנישואים, כיוון שב16-17 העולם צריך לעבור קודם תהליך מאוד ארוך. לעומת זאת 18-19 יכול להתקיים כבר עכשיו.
אז ככה, בנוגע לסיבות שנתת אתמול: סיבה כלכלית, וזמן לעצמאות.
אימא שלי, שנשואה כבר יותר משמונה עשרה שנים ובנוסף מדריכת כלות, חינכה אותי להאמין שזוג צעיר יכול חהסתדר בלי הרבה כסף. עובדים קצת, מרוויחים קצת כסף שמספיק לשניים (ועוד תינוק בהמשך) וכן, מקבלים עזרה מההורים. בשביל מה הם גידלו אותך מאז שאת תינוקת? כדי לזרוק אותך אחר כך? לא. הורים יעזרו לנו עד שהם לא יוכלו יותר, מכל מיני סיבות. אז נכון, בשנים הראשונות של הנישואין מצטמצמים קצת. זה בונה את הקשר, זה ללמוד אחד על השני במצבים של קושי, וללמוד כמה אני מוותר לשני.
ובנוגע לסיבה השניה. את באמת חושבת שבגיל שמונה עשרה את מקבלת עצמאות? את מקבלת עצמאות כשאת מקבלת עצמאות. אני מכירה בני שש עשרה שפועלים בלי ההורים בתחומי עבודה וחיי נישואים והם מסתדרים מצוין (מבלי לפגוע בהורים שלהם). יש כאלו שיתחילו לצאת מהבית בגיל עשרים, ולהם אני בהחלט לא ממליצה להתחתן בגיל שמונה עשרה.
אבל לקבל עצמאות בגיל שמונה עשרה זה חארטה. כי זה רק על פי חוק מדיני, לא על פי התורה. על פי התורה את מחויבת לדאוג להורים שלך ולשמוע בקולם עד סוף החיים שלהם (חוץ ממקרים מיוחדים כמובן). לפי זה, לעולם לא תקבלי עצמאות. לא, עצמאות זה מתי אתה יכול להסתדר לבד, וזה לא תלוי גיל.
אז נגיד שמישהי בת שמונה עשרה ועכשיו רק נהיית עצמאית, שזה בעיני לא נוראי אבל טיפה מאוחר, כי ללכת לרופא אפשר לבד גם בגיל שש עשרה (לא על פי חוק, אבל ההבנה חייבת להיות), ולסדר לבד מועדי ב', ולדאוג לתשלום של ספרים מלמדים אותנו כבר בכיתה ט או אפילו ז.
איזו עצמאות את רוצה? לנהל לבד משא ומתן בבית משפט? כי יש אנשים שגם בגיל שמונים לא יגיעו לזה.
אני מאמינה שבגיל שמונה עשרה אדם צריך להיות כבר עצמאי ומנוסה ברוב התחומים של חייו. וצריך לזכור שתמיד תמיד נקבל עזרה מההורים.
הם ההורים שלנו, לא שוטרים.
עד כאן נאומי. מתנצלת על האורך.
(לא אוהבת את הדיון הזה)

- לקראת נישואין וזוגיות