שווה מחשבה[לעניות דעתי]:
ראיתי הספר מעבר לקווים [מעבר לקו 2]
שמביא תורה של ר' נחמן על הלב
[עם עריכות תוספות ושאר מיני מגדים של עבדכם הנאמן]:
הלב שכל השתוקקותו היא למעיין
ומדמיין המעיין ברוחו בכל עת לבוא אליו ולספק געגועיו
והוראות יש בידיו כיצד להתקרב אל המעיין
אך מרוב השתוקקות דימיונו להגיע אל המנוחה
נטה לזרזו ולתן בפניו שילך ויזרז עצמו
ונמצא לפעמים מרחיקו
על מנת לראות את המעיין או לשמוע את המעיין אך בו בזמן נמצא שמתרחק ממנו
אך לאחר שגמע ממראה המעיין או משמיעת צליליו המרגיעים את עייפותו
רואה הוא שמתרחק ממנו וקשה לו הדבר וכאבו גדול מאוד מאוד
על כך שלא הלך לדבר האמת אלא למראה דומה כדי להרגיע את עייפותו הרבה
וכיצד יכול ללכת על פי הוראת בוראו כאשר הוא רואה בעייניו או שומע באוזניו
שלא זאת הדרך אבל יודע הוא במוחו שכל זה הוא דמיון שווא
עד כדי כך הוא שמנסה לשווא לספק כמיהתו הרבה
רק בלראות את המעיין או רק לשמוע אותו
כך שלפחות בא במצב דומה למעיין
אך בעת ששומע אינו רואה ובעת שרואה אינו שומע ומתבלבל לו על פי מי להלך אל המעיין
עד שנופל ליאוש ואומר לעצמו שכלל אינו רוצה לבוא אל המעיין
אך יודע בעומק ליבו שזה שקר ואינו יכול לסובלו כי הגיע ממקום שכולו אמת
ונופל לעצבות גדולה
והוא צועק במר ליבו אל בוראו לעזרה...
אז מגיע בוראו ונוטע בו מחשבות לשוב אל דרך המלך אל המעיין
אך דמיונו מתעתע בו לומר לא שנתרחק זה הרבה זמן וכיצד יוכל לחזור?!
ומביא הפחד מהניסיון לחזור ומשתיקו ומסיחו לדברים אחרים וכיוצא בהם עד שאין לדבר סוף
וכל זה בא עליו שלא ידע עד כמה קצרה דרכו שנדמתה בעיניו ארוכה
שהרי לא הספיק להתרחק מרחק רב
כיוון שפעם הלך לצד זה ופעם לאחר
ונמצא מסתובב מבולבל בצידי הדרך
ורק דימיונו דחק בו שרחוק הוא
מקווה לעזור...
- לקראת נישואין וזוגיות