משלומך יקרה?
ממ. בואי ונעשה ביחד טרפיה. טופ? טופ.
תמרי שלנו.
תעצמי עיינים.
(תפתחי, תקראי הכל, ואז תעצמי שוב
)
תדמייני שאת בתוך ממלכה קסומה.
ענקית ומרהיבה.
בצבעים שאת הכי אוהבת בעולם.
ואת הולכת שם בין הפרחים,
מסתובבת בשבילים.
ופיתום את רואה נסיכה מהממת. לבושה בשמלה הכי יפה שיש,
יושבת ובוכה
ואת נגשת אליה, ומדברת איתה.
נוצר ביניכין קשר ככ מתוק ומקסים
ואז את ככ גאה בעצמך,
כי גרמת לנסיכה שלנו לשמוח,
וכך הממלכה הקסומה תוכל להמשיך לחיות בשלום.
חלילית אלטאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
