לצרוח חזק חזק עד שנהיים צרודים ונופלים מחוסר כוח.
וועעעעעעעעעעעעעע
אני חייבת.
מי באה להתבודד איתי?
או שזה לא מתאים בכלל.
אבל נראלי שכדאי)
כמו הירח.
אבל אחרי זה אל תגידי לי לא לעשות אתזה
את הלאמשנה הזה שאת לא סובלת
כמו הירח.
יש לי סיכוי

יאיי. בכיף ממש
אז תשלחי לי סמס
ואת לא בכלל
כי עוד שניה יוצאת.
ואז שיעור נוער
ורק אחרי זה אפשר בלי סמסים. כילו טלפון
כמו הירח.אחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)