מעשה שהיה כך היה....
(מתנצלת על האורך אבל נתת לי הזדמנות לפרוק
, ואם הועלתי מה טוב
)
כפי שהובן לעיל אני מאד פחדתי מכלבים (עדיין מתהליכים
).
הכל התחיל לפני לא הרבה זמן בכלל כשהתארחתי שבת אצל חברה שמחזיקה ברשותה כלבלבה שחורה ומאד גדולה...(לפי גודל הכלב כך גם גודל הפחד).
בד"כ כשאני מתארחת אצלה הכלבה נעולה נעול ובטוח בחצר. בשבת ההיא בלי שוב מושג איך, הכלבה היקרה שלנו השתחררה והחליטה לעשות ביקור פתע לכבוד סעודה שלישית. מיותר לתאר את הצרחות שהלכו שם מצידי, וגם מצד חברה נוספת שמפחדת מסתבר יותר ממני מכלבים. בקיצור הלכה שם מקהלת צרחות והכלבה היתה בשוק! המסכנה רק רצתה להריח אותנו!
אחרי שהכלבה ההמומה הוצאה אחר כבוד חזרה לחצר הגיע השלב הכיפי ביותר. הרצאה. החברה שאצלה התארחנו חטפה שוק עוד יותר גדול מהכלבה והחליטה שאנחנו זקוקות לסדרת חינוך. קיבלנו שם הרצאה של לפחות 45 דקות (אם לא יותר)...
ההרצאה כללה את הרמה המגוחכת של הצרחות, את העובדה שהיא מריחה פחד, את הטיפשות בעצם הפחד, והדבר שהכי עצבן, את העובדה שאין לה שום סיבה בעולם לרצות לנשוך אותי.
אחרי שנרגעתי מהטראומה הגעתי למסקנה,זה חייב להסתיים. הבסיס לפחד שלי נבע מכך שאני פוחדת שהכלב ינשוך אותי, אז כרגע יש לי שתי מנטרות שאני משננת לעצמי.
1. ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו
2. אין למסכן שום סיבה בעולם לנשוך אותך.
חייבת לציין שהפחד אכן נרגע, הרבה יותר מתון, ונשימות ארוכות תוך כדי מאד עוזרות.
בהצלחה!
