"אמ... "
"אני רוצה לחכות פה לאמא, שתביא לי לאכול"
"אבל כבר אכלתם ארוחת ערב, ומאוחר נורא עכשיו, אולי תחזור למיטה?"
"אמא אמרה שמותר לי לאכול, רק צריך לצחצח שיניים שוב אחר כך"
"טוב. מה אמא אמרה שאתה יכול לאכול?"
"אאא.. אני לא יודע"
"אפרסק?"
"טוב"
חותכת לו.
עכשיו תור נעמי (4) להגיע:
"אני לא רוצה להיות בחדר לבד"
"בואי, אני אהיה איתך"
"לא, אני רוצה לחכות לאמא"
"אמא תבוא אחר כך, עכשיו הולכים לישון"
"אבל אמא אמרה שמותר לי אם אני רוצה"
"ואמא גם אמרה, שעכשיו הולכים לישון"
"אבל באלי לחכות לה, ולהגיד לה משהו חשוב כשהיא באה"
"מממ"
ממצמצים בעייפות על הספה.
"אולי תחכו לאמא במיטה?" (קול נלהב)
"לא. אנחנו רוצים כאן." (גודע כל תקווה)
"אז אולי.... יש לי רעיון! תסתכלי בחלון (שמעל המיטה) מתי אמא באה!"
"טוב" (נעמי נכנעה)
(נושם לרווחה)
(מידי פעם בודק אם היא עוד נאבקת בעניים שנעצמות מול החלון)
איתן נרדם בסלון.
אני מראה לו את הדרך למיטה.
אין התנגדות.
הידד!
מסקנה:
קל לרמות ילדים עייפים.

- לקראת נישואין וזוגיות