בהתחלה היו 5 אוגרים, קטנים וחביבים, אני לא זוכרת מהם כלום כי הייתי קטנה מדי.
אחר כך באו שני שרקנים, המליטו, גם הצאצאים המליטו (ולא נפרט על כל גילויי העריות שהיו שם 
) ובסופו של דבר היו 13 שרקנים. היו יותר מדי אז מכרנו את כולם חוץ מהשרקן הראשון והחביב ששמו המקורי היה שרק. הוא מת בשיבה טובה אחרי חמש שנים.
אני לא זוכרת אם יחד עם שרק או אחריו היו שני חתולים, בן ובת. הבן היה רץ במהירות והבת הייתה קופצת גבוה. הם כנראה לימדו אחד את השני, כי עם הזמן המיומנויות שלהם בהחלט השתכללו.
יום אחד שניהם ברחו מהבית..
אחריהם הגיע התוכי מקס, תוכי קטן וצבעוני שאוהב אמבטיות ומוזיקה קלאסית. הוא עדיין אצלנו וכנראה ישאר פה עוד 20 שנה.
אחרי כמה שנים הגיעה הכלבה לורה, לברדורית שחורה עם טראומה מהבעלים הקודמים. למרבה הצער היא לא הסתדרה אצלנו והעברנו אותה בחזרה למי שנתן לנו אותה.
אחר כך הגיע ירמיהו, חתול קטן ורזה עם המון פרווה מנומרת שאף פעם לא נפל על הרגליים.. אימצתי אותו באחד מהשלגים הרציניים שהיו בשנים האחרונות. הוא היה חתול מתוק ביותר, אבל בגלל שהוא חמד את מקס, נאלצנו לתת אותו לחברה של אמא שלי.
אחר כך היו שני דיירים לא כל כך רצויים אבל אני אזכיר אותם כי הם היו די חמודים- זוג עכברים, גבריאל ופיטר. גבריאל היה עכבר קטנטן ורזה והצליח להשתחל מבעד לסורגים במלכודת הכלוב ששמנו לו. אבל אחרי כמה ימים שבהם הוא היה אצלנו ואכל מצוין הוא נלכד שוב, והפעם לא הצליח להשתחל החוצה כי הוא הספיק לגדל כרס קטנה.
פיטר היה עכבר די שמן, וכבד בצורה מפתיעה. אז את שניהם שחררנו במקום כלשהו רחוק מהבית שלנו.
אחר כך הגעה לילי, גולדן רטריבר מעורבת בלברדור וכלב כנעני. כלבה מתוקה, שמנמנה ושונאת מים. היא אצלנו כבר שלוש שנים..
וזהו לבנתיים, אבל בטוח יהיו עוד..
מה איתכם?
וזה היה כמובן ממש מבאס, ועכשיו זהו, אבל אולי נקנה עד תוכי אי פעם