כבר חודשים רבים שיש לי הפרשות ירוקות (ממש!). בלי ריח, מעט גרד אבל לא נורא, פשוט הפרשות לא סימפטיות,
סמיכות מאוד.
הייתי שוב ושוב אצל הרופאת נשים. קיבלתי מספר טיפולים לפטריה וטיפול לדלקת חיידקית (בלי שלקחה תרבית, למרות בקשתי). שום דבר לא עוזר.
אז הפעם הרופאה לקחה משטח (סוף סוף) כדי לתת טיפול מדויק יותר. כל הבדיקות יצאו תקינות.
עשיתי גם ביקת פאפ. ב"ה תקינה.
שזה טוב ויפה, אבל לא מקדם אותי.
למישהי קרה?
יש רעיון למי לפנות?
א. זו יכולה להיות תגובה של הגוף לטיפולים שקיבלת שכנראה היו מיותרים.
ב. זה פשוט משקף משהו שהנפש עסוקה בו כרגע.
נבדקת והכל תקין. אל תקחי יותר טיפול אנטיפטרייתי, זה מכביד על הגוף וגורם לחוסר איזון במערך החיידקים במעיים וכתוצאה מכך להיחלשות המערכת החיסונית.
ואם את רוצה בכל זאת לטפל, טפלי בעזרת הומאופתיה או שיטה אחרת של הרפואה האלטרנטיבית.
אז תודה על התשובות.
אני לוקחת מדי פעם אנטיביוטיקה בגלל דלקות בדרכי השתן, אבל זה מופיע אצלי גם בתקופות בלי אנטיביוטיקה.
ולא בטוח בכלל שזה פטריה (זו הפרשה שנאית מתאימה להפרשה חיידקית).
אני אסביר את הדאגה הנוספת שלי (מעבר לזה שזה פשוט מציק ולא מצב בריא וסימפטי)-
אני גם מטופלת פוריות ותקופה ארוכה מנסה להיכנס להריון.
תמיד יש את המחשבה שההפרשות האלו פוגעות בזרע ובסיכוי להפריה.
אז כמובן שכן צריך לטפל.
אני אנסה להפחית פחמימות וסוכרים, ובאמת לפנות לכיוון של תזונה....
דלקת בכלל לא חייבת להיות זיהומית! זאת אומרת, שאולי יש לך דלקת, אבל אין ולא היו לא פטריות ולא חיידקים ואז לקחת תרופות ללא שום סיבה מוצדקת. יותר מזה, במקרה כזה התרופות החלישו את הגוף ולכן הסיכוי שלך לצאת מדלקת הזאת ירד ולא עלה.
צבע ירוק - זה תאי לויקוציטים מתים, שנהרגו במלחמה נגד הזיהום.
אני מקווה גם שבנוסף לתרבית עשו לך בדיקה מיקרוסקופית וגם היא תקינה, ואם לא - כדאי מאד לעשות, כי דלקת יכולה להגרם ע"י חד-תאים.
כעיקרון, דלקת יכולה להגרם גם כתוצאה משינויים הורמונליים, למשל אצל בחורות מאד צעירות, אצל נשים צעירות שרק התחתנו או לאחר הלידה. במקרה כזה הכול מסתדר לבד כעבור כמה זמן. אבל אמרת שזה נמשך כבר חודשים רבים, כך שכנראה זה לא המקרה שלך.
PAP לא שייך לעניין, היא בדקה את זה סתם לפרוטוקול.
סיבה נוספת לדלקת: התקן או כל דבר חדרני אחר.
בכל מקרה, מאחר ומדובר בדלקת, הייתי ממליצה לך לקחת טיפות טראומיל: 10 טיפות בקת מים, 3 פעמים ביום, לפחות 1/2 שעה לפני האוכל. ולהמשיך בבירור, כמובן.
רפואה שלמה!
פעוט בן שנתיים ואחת עשרה חודש?
סיפרתי לכמה נשים כבדרך אגב בגינה.
קיבלתי תגובות לא נעימות ושל הלם.
חשבתי שזה יותר נפוץ, הן די הגיבו בתדהמה ובהסבר שאני צריכה להפסיק ואני לא נורמאלית
מצאתי את עצמי מתנצלת מולן שאני עוד מניקה.
אגב, מניקה רק בבית לפני שינה וכשחוזר מהמעון, זה לא שאני מניקה בחוץ או כל דקה. (שגם זה בסדר נראה לי למי שזה נוח לה...)
יש כאן מישהי שיכולה להגיד איך משיגים הפניה לרופא נוירולוג או קשב בלי קופת חולים? הם מערימים כל כך הרבה קשיים, תורים ארוכים ולא הגיוניים ועד שיהיה אבחון ודאי יקח עד חצי שנה במקרה הטוב.
הבנתי מהיועצת בית ספר שאני צריכה לעשןת לה מבחן moxo .בכללית אמרו לי שצריך הפניה לרופא קשב או נוירולוג ובשביל זה צריך שיפתחו תורים וצריך למלא שאלונים ואז לשלוח לכללית ואז אחרי שיבדקו אז יזמנו לתור בעוד 3 חודשים ועד חצי שנה בקיצור זה בלתי.
איך אני עושה את האבחון כדי לוודא בעיית קשב ולתת מה שהיא צריכה ?
מישהי יכןלה להאיר את עיניי אשמח ממש
תודה
ככה אפשר להשיג תור מיידי
אבל במלא כסף.
ככה עשינו
שיש לו החזר מהקופה.
אמנם זה עלה קצת יקר (אם אני לא טועה עלה 1500 שקל, וקיבלנו החזר ממכבי של 800 שקל) אבל זה היה שווה לי בשביל לקבל איבחון תוך כמה ימים, וכדי שהבן שלי יוכל להתחיל טיפול.
אגב, כיום כבר לא צריך לעשות MOXO, ונוירולוג מאבחן על סמך תסמינים ושאלון הורים ומורה.
אני לא הצלחתי לקבל הנחה ממכבי במקרה דומה.
צריך סוג מסויים של ביטוח לא?
אני הלכתי לנוירולוג שנמצא ברשימה של רופאים בהסדר, באתר של מכבי.
את בטוחה ששלך גם היה ברשימה?
(לפני כעשור)
מוקסו בהפנית רופא ילדים
בתשלום פרטי של 200-300 שח
ואז הזמנתי תור לרופאת קשב (מהקופה) בעיר אחרת שהיה לה תור תוך חודש
יותר טוב מבזבוז כסף אצל פרטי שגם ככה ייתן אותו טיפול
כשמדובר על ילד שממש סובל בלי הטיפול, כל יום הוא קריטי.
אבל לרוב זה לא קריטי מהרגע להרגע
ותור תוך חודש הוא הגיוני
אם זה דחוף
הגיוני לשלם
אני זיהיתי קושי מכיתה א' אבל אמרו לי שרק מכיתה ב' -ג' אפשר להתחיל לאבחן..
סבל של הילדה ברמה אחרת...גם חברתית
בקיצור זה ממש קריטי ..
עלה לך 200-300
אני עשיתי לילדה לפני שנה אבחון אצל נוירולוג פרטי עלה לי 800 וזה נחשב זול 😅
לא אבחון
נוירולוג פרטי עלה לי לפני עשור מעל 1000 (למשהו אחר)
קבעתי דרך פרטי ואני אבקש החזר דרך ביטוח בריאות .
התקשרתי היום להבין את הפרוצדורה
ורק להבין לקח לי כמה דק
למה זה כזה מסובך?
ככ הרבה כספים משלמים לקופת חולים ובסוף כשצריך אותם הם מסבכים את החיים . למה ?
למה ילד צריך לסבול כחצי שנה במקרה הטוב עד שמקבל אבחון וטיפול? זאת שערורייה .
למה מי שצריך מענה רפואי צריך להיות בגדר עשיר בלבד?
מקומם.
והתקציב מוגבל.
אבל לפחות אם מחכים בסופו של דבר יש אפשרות לטיפול, יש מקומות בעולם שגם זה פשוט אין וכל אחד משלם ישירות על הטיפולים שהוא צריך וזה מאוד יקר, ולמי שאין אין בכלל...
מקווה שתגיעו לאבחון ולטיפול נכון ומועיל כמה שיותר מהר
( ורק הערה, לא יודעת מה ביררת היום ומה אמרו לך, אבל לא תמיד הקופה מחזירה משהו, אז טוב שבאמת את מבררת לפני!)
תבררי קודם איך זה עובד עם המרשם לריטלין- אם זה מוכר בקופה, אם אפשר לחדש דרך הקופה וכו'
ואם וכמה אפשר לחזור אליו להתאים מינון סוג, בדרך כלל זה כמה פעמים עד שמוצאים משהו מתאים
ברגע שהיה איבחון, ובסיכום הנוירולוג הפרטי רשם להתחיל טיפול תרופתי, הכל עבר דרך הרופאת ילדים הרגילה.
על סמך זה היא הביאה מרשם לריטלין, וכשהיה צריך להחליף מינון\תרופה לסוג אחר (והיינו צריכים הרבה החלפות), זה היה דרכה.
זה ממש משמעותי ההחזר
הנוירולוג צחק על האבחון מוקסו ואמר שהוא אפילו לא מתייחס לזה
כי באבחון יצא שאין בעיות קשב
וזה נוירולוג עם שם מאוד גדול, ניהל בעבר מחלקה בבית חולים
אז שמה כאן את מה שלימדו אותי (סדנה אצל מומחית בהפרעות קשב)
מבחני מוקסו וכדו עוזרים לאבחן במקרים ספציפיים ותלויים ברופא.
היועצת תנסה לדחוף לך כל מושג ששמעה עליו. המבחן הזה לא עומד בפני עצמו ואין לו משמעות כאבחון.
שוב - יש רופאים ומקרים שנעזרים בו והרופא ישלח אתכם לעשות.
למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? אם יש קשיים אפשר לנסות לטפל נקודתית. אפשר לבקש התאמות, לדבר עם המורות, בלי קשר לקשב, פשוט להסתכל על הילדה כמו שהיא ועל הצרכים שלה ועל היכולות שלה ומה שמצופה ממנה.
גם אחרי אבחון, אם תחליטו לטפל תרופתית זה גם תהליך שלוקח זמן והסתגלות.
אני ממליצה לנשום עמוק, להתחיל את התהליך, ובמקביל להתחיל גם לטפל.
יש הדרכות הורים, יש רכיבה על סוסים, יש התאמות בית ספר
ובעיקר יש תקווה🩷
אבל אני רק נתקעתי על המשפט הזה: למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה?
אז אני אסביר למה.
הילד שלי היפראקטיבי.
הוא ילד מתוק שמאוד רוצה שיאהבו אותו, ומאוד רוצה להתנהג טוב, אבל אין לו שליטה על עצמו.
הוא משקיע מאמצים גדולים מאוד - שפשוט לא מצליחים.
יום יום הוא חווה תיסכול מתחושת החוסר הצלחה הזאת.
נתחיל מהדבר הכי משמעותי בעיני - זה שאין לו חברים.
חברים לא רוצים לשחק איתו - כי הוא לא מסוגל לשבת ברוגע, וכי לפעמים הוא אימפולסיבי, וברגע אחד מפרק את כל המשחק.
לנהל שיחה עם חברים - הוא כמובן לא מסוגל, כי הוא לא יכול להקשיב ברצף ליותר משני מילים בלי לזוז.
בכל מקום שהוא נמצא - הוא מקבל הערות, שהוא אפילו לא מבין למה.
ילדים מתלוננים שהוא מציק להם - כי הוא לא שם לב לתנועות ידים שלו, שלפעמים גורמות למכה למי שלידו.
מהמורה ובבית - הוא כל הזמן מקבל הערות.
מהגימבורי - העיפו אותנו כמה פעמים כי הוא השתולל ממש וכמעט קרע להם הכל.
כבר כמה רופאות (!!!) ביקשו ממנו לצאת מהחדר בזמן שהיא מכינה הפניה כי היא לא מסוגלת כשהוא בסביבה (הוא קופץ מהמיטה שיש שם, על הוילון, לא מפסיק לשאול שאלות, מוציא דפים מהמדפסת כי הוא רוצה לצייר וכו)
תחשבי איך זה עבור ילד לחיות ככה, שלא משנה כמה הוא מתאמץ ומנסה (והילדים האלו מתאמצים מאוד!!), הוא כל הזמן מקבל משוב שהוא נכשל. הכל נשבר סביבו, כולם מתלוננים עליו, והכי חשוב - חברים לא רוצים לשחק איתו.
ודבר נוסף, דיברת על כל מיני טיפולים משלימים והדרכות הורים - זה כמובן נכון ותמיד עוזר, אבל בשום אופן לא מחליף טיפול כשצריך.
אני יכולה לספר שניסיתי עם הבן שלי המון דברים לפני שהתחלנו את הטיפול התרופתי.
במשך תקופה נתתי אומגה 3 משמן דגים אמיתי (יקרררר)
הכנתי חליטות צמחים מתרכובות של מיני צמחים שאמרו לי שאמורים לעזור.
הלכתי לתזונאית ובהמלצתה הפחתנו סוכר וקמח לבן, והורדנו לגמרי מוצרי חלב.
במשך חצי שנה עשינו פעמיים בשבוע טיפולי נוירופידבק עם אלקטרודות. (גם יקר מאוד)
שילמנו מנוי למשחק כזה שמשדר דברים למח שאמורים לעזור לקשב וריכוז. שיחקנו איתו כל ערב 20 דקות לפי ההוראות.
ניסיתי לעשות איתו ספורט במשך 40 דקות בבוקר לפני היציאה ללימודים.
קניתי כמה סוגים של תרופות טבעיות שאמורות לעזור.
אף אחד ממה שכתבתי לא עזר.
ממש לא התכוונתי לוותר על התהליך או על טיפול, רק ניסיתי להרגיע את הלחץ שקפץ לי בקריאה.
ניסיתי להנכיח את העובדה שזה תהליך ממושך ושלוקח זמן. כמובן שכל קפיצת דרך, ואפשרות לקדם תורים מבורכת.
אני בטוחה שכל מה שתארת לקח הרבה זמן והרבה ניסוי ותהייה, והדרך שעברתם מרשימה ומעוררת הערכה. כל הכבוד, אני לא יכולה לדמיין את תעצומות הנפש שנדרשות בשביל התהליך הזה
זה באמת תהליך ארוך.
סתם קפצתי עליך עם מגילה שלימה בגלל משפט 🫣
ותודה על המילים החמות!❤️
בכללית יש מכוני הסדר שעובדים איתם ושמה אפשר לעשות מוקסו בתשלום מופחת.
מצרפת את הקישור למידע מכללית
בדיקות קשב וריכוז | כללית מושלם
לגבי השאלונים של האבחון קשב דרך הקופה רק שתדעי שהם לא נוראיים כמו האלה של התפתחות הילד.. ויש אפלקציה שאפשר למלא. הרופא נותן הפניה לרופא קשב ואז ההורים ממלאים והמורה.
יש לנו ילד מתוק ומיוחד, שכרגע אין לו ביטוח בריאות פרטי.
דיברתי עם סוכן ביטוח שאמר לי שהוא יכול לסדר לנו ביטוח שיכסה לנו טיפולים פרטיים, והתייעצויות עם רופאים מומחים (שני דברים שנצרכים לנו עבורו).
הפגישה עם הסוכן עולה לא מעט כסף. ואחר כך אם אנחנו רוצים שהוא גם ילווה אותנו ויעזור לנו לבקש את החזרים מחברות הביטוח, אז זה עוד תשלום (לא יודעת כמה בדיוק, אבל זה לא בהתנדבות...).
זה באמת שווה את זה? האם זה מעשי להתנהל בעצמי ישירות מול חברות הביטוח או שעדיף להמשיך עם ליווי שלו?
וזה נוח ונגיש
יש אפליקציות
יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות
זה אחלה
(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)
קוראים לה שירה +972 55-688-1602
למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...
רק הביטוח.
הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.
לק"י
אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.
עליהם דיברת?
לק"י
אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.
מניחה שלא רק שם.
נשמע לי יקר
לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית
אנחנו גרים בדירה ממש קטנה 10 נפשות ב80 מ''ר.. הגיעו מים עד נפש ואנחנו שנה בתוך תהליך של קניה ומכירה של דירה.
ב''ה מצאנו דירה שמתאימה לצרכים ולתקציב שלנו וחיכינו למכור את הדירה שלנו כדי לקנות אותה.
ביום שנמצא קונה לדירה שלנו - הדירה ההיא נמכרה.
וזו היתה החלטה שלנו לא לקנות לפני שמוכרים, אל תשפטו אותנו על זה.
אני מרגישה כ''כ חסרת אונים , מהבוקר אני בדאון מוחלט, בעבודה הייתי כל היום עם דמעות בעיניים. חזרתי הביתה ואין לי טיפת כח להתייחס לילדים ולטפל בהם. לא מעניין אותי כלוםםםםםםםםםםם חוץ מהדירה.
אני לפני לידה ואין לי מקום להשכיב את התינוקת, הבת שלי בת שנה וחצי ישנה איתנו בחדר ואין להעביר אותה.. שלא לדבר על מקום אכסון לבגדים של התינוקת שאין לי פירור של מקום להכניס...
אין לי חשק לחזור הביתה מהבית חולים...
אני עם ארון בגדים אחד של שלוש דלתות לשמונה ילדים!!!!!!!
אני יודעת שזה צרות של עשירים אבל זה לא מעודד אותי
מה שקרה היום גרם לנו להחלטה לעבור לעיר אחרת וזה דבר שאנחנו לא רוצים ... חשבנו על זה הרבה וקשה לנתק את הילדים ממסגרות לימוד שהם אוהבים.. אני גם אצטרך לעזוב את העבןדה וזה שובר אותי...
עידודים וחיבוקים יתקבלו בברכה
אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר
וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה
נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓
אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר
אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם 
אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?
שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון?
יש 2 ארונות בשני חדרים
בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים
אבל זה לא מספיק...
נמאס לי לגור ככה
כל הזמן עודדתי את עצמי שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה..
ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה
איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.
מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?
אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.
אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי
🩷🩷🩷
ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל כי טוב עבורינו.
ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..
נשמע ממש ממש קשוח.
אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?
אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.
ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.
אבל זה מאד מורכב כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.
ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..
ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.
אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות ממש ירדה לי אבן מהלב.
בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..
שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.
אני משתדלת לחיות בהודיה ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..
(שבאמת העלו לי סימני שאלה..)
אז רק הזדמנות להודות למנעלות(😉) על הניהול המסור וההשתדלות התמידית להשאיר את הפורום מרחב נעים, נשי, מכבד וכזה שכיף להיות חלק ממנו..
תודה לכן! @יעל מהדרום
ועכשיו ראיתי שנעלתן.
אני ממש מצטערת שזה הגיע לשם, סליחה, ממש לא התכוונתי.
ואולי גם באמת לא ניסחתי טוב את ההודעה.
הייתי נסערת ולא חשבתי על זה.
שוב סליחה אם מישהי נפגעה מההודעה או מהאווירה שהיא יצרה...
ותודה לכל מי שעודדה וכתבה דברים מחזקים💞
באמת❣️
(נראלי הכוונה פה לשרשורים אחרים שננעלו)
וגם ראיתי שנעלו אותו...
עכשיו הבנתי, תודה רבה שהסברת!
יש פה מישהי שלה או לילדציש אלרגיה לקרדית אבק?
הרופא אלרגיה רשם לני סטרואידים. וחששתי לתת.
תוהה אם כדאי.
הוא כל חודש סבב של נזלת שיעול וכו.
היה מצב שהגיע לבחילה בגלל הנזלת עד הקאות.
לק"י
ונשמע שמצבו רגוע יותר.
אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.
אצל הבן שלי זה כל השנה
מסכן
כל השנה עם נזלת🤦♀️
לפעמים יותר לפעמים פחות
הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.
שמיכה הוא מתעקש לשמיכת נוצות. כי היא כבדה לו על הגוף והוא אוהב את ההרגשה.
אין לנו וילונות או שטיחים.
מקווה שיגיע מהר ונראה שיפור
תודה
משחות סטרואידים וכו'
גם בגיל שנתיים כבר
זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט
מהאלרגיה לכרדית האבק.
חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.
התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.
אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.
מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.
זוועה ממש.
הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר
רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף.
אבל הוא כבר לא קטן
ולראות אם זה מספיק
כמובן בליווי רפואי, זה גם ככה צריך מרשם. אם את מרגישה שהרופא שהלכתם אליו לא מבין את החשש שלך מסטרואידים אז לכי לרופא אחר שנשמע לך מומחה
אם כבר ניסיתם ולא עזר או אם הרופא חושב שזה לא מתאים כאן אז כנראה אין ברירה אלא לתת סטרואידים, לנסות את המינימום שיתן הקלה. לפעמים נותנים מקומית באף אם זה מתבטא דווקא בנזלת
אבל לחיות עם אלרגיה שמתפרצת זה יותר מזיק מאשר סטרואידים... מכל הבחינות
(אנחנו כן קיבלנו במרשם)
נראה לי שזה יותר מומלץ באופן יומיומי
אנחנו קיבלנו את זה לתת באופן יומיומי כמניעה לאלרגיה (אלרגיה אחרת, לא לקרדית האבק, אבל דומה)
אחפש את המרשם שהוא כתב לנו.
וננסה קודם דרך האף
תודה!
טיפלתי בזריקות/חיסונים למשך כמה שנים. היום הרבה יותר טוב. בעונות מעבר משתמשת באלרג'יקס
בת שמונה חודשים, מצוננת קצת אבל זה פחות מפריע לה.
השיעולים ממש מפריעים לה לישון והיא מסכנה...
מה אפשר לעשות?
תודה!
לק"י
למתקדמים להוסיף קצת ערק.
לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.
להגבי לה את הראש בשינה.
לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.
רפואה שלמה!
או מי מלח באף
ייאסר על אישה להביע דעה על קושי שאני עוברת אם היא סבלה ממני פחות ממני חח, ובעיקר אם הוא עבר
אלא אם ביקשו ממנה לעשות את זה
כאילו ברור שכמות זמן לא אומרת על רמת הקושי וכו'
אבל אשכרה מישהי לא מוכרת בכלל התחילה לעשות לי הרצאה על התהליך שלה בציפיה לילדים
כשהיא עם 2 ילדים (לא תאומים) תוך 3 שנים מהחתונה
ואנחנו בטיפולים
מי ביקש את זה
סליחה על המרמור... מנסה לחזור להיות אופטימית
(ובאסה שאחרי זה לא התחשק לי בכלל להמשיך לדבר איתה וחושבת שהייתי לא כזה נחמדה... מצד שני לא כיף לי ששואלים איפה השארתי את הילדים אם הם לא קיימים. ובטח ובטח שלא להמשיך לשאלה הבאה כמה זמן את נשואה!!)
אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה
באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.
חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️
אבל שאלה בקטע ידידותי..
ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי
את יכולה לענות בערך
וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי.
בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה
על אתגרים של אחרים
אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס
אבל להשוות לשנים???
צמרמורת!!! ז
