בס"ד
בלה בלה בלה
בס"ד
בלה בלה בלה
בס"ד
אני לא יודעת מה זאת הזוועה הזאת
זה סטייל חדש
ולא ברור
מזכיר --- של סיפור
שלא תחשוב שיין טוב היה עושה את ההבדל
כשזה קרה כל הרחוב עצר כדי להסתכל
כי זה הסטייל
זה לא המה
על האיך
ותאמין לי זה הסריח ולכלך
אתה שומע לא כתבו כלום בעיתון
אחד חתך
לעצמו את הגרון
תביא סגריה זה עושה לי דיכאון
אבל כולם מעשנים סגריות לייט פתאום
זה עוד קיץ קשה
אין לי צל של ספק
ורק מירי בן יוסף
הייתה אומרת
זה שיר דארק
כולם מעשנים סיגריות לייט פתאום
הוא לא ענה לטפלון כל היום
למחרת
דאגנו קצת
ואז פרצנו לדירה בבת אחת
ואל תחשוב שמקרוב הבנו מה עבר עליו
כי בסגנון כזה למות זה לא מובן לי עד עכשיו
כל כך אלים שזה בוטה וזה מחריד
וזאת תמונה שתישאר פה לתמיד
אתה יודע שהכל נהיה אדום
כשהוא חתך
לעצמו את הגרון
תביא סיגריה זה עושה לי דיכאון
אבל כולם מעשנים סגריות לייט פתאום
זה עוד קיץ קשה
אין לי צל של ספק
ורק מירי בן יוסף
הייתה אומרת
זה שיר דראק
זה עוד קיץ קשה
אין לי צל של ספק
ורק מירי בן יוסף
הייתה אומרת
...
(הייתי צריכה לדעת)
(כואבכואבכואבכואב)
(אני לא רוצה לדבר עם אף אחד
אפילו לא איתם
אף אחד
רק לשקוע במיטה ובעצמי לתוך שתיקה אין סופית)
(זה לא הוגן)
(זה עוד קיץ קשה
אין לי צל של ספק)
(הלוואי שלעולם לא הייתי נולדת מראש)
בס"ד
---- ----
אשכולות ענבים
ושיער תלתלים
מקצבים וצלילים
כוכבים שנופלים
וונוס שותה עוד כוס יין הילולים
יפה שיכורה
יחידה בעולם
יש לה נפש מורעלת
בתוך גוף מושלם
צוחק בקול פעמון שנסדק
משנים של סיגריות לילות של מחנק
בן תמותה לא יבין ריקוד בלי מנוחה
האלים חוגגים
אבל וונוס בוכה
(בכי משחרר)
(איזה כיף שיש @שורדתתת בעולם שתדבר את מה שאני לא מצליחה להגיד)
(כואב לי
אבל לאט לאט זה נרגע)
(אולי יום אחד יהיה לי עד עצם היום הזה
סביר שלא
אבל אולי)
(אמא אמרה היום משהו חמוד לאחיינים שלי
באגדות זה נגמר ב-והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה
ואגדות חזל נגמרות ב- והוא הפך לתלמיד חכם גדול בתורה
יהדות זה דבר מעניין)
בס"ד
מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי ש
עוד לא היה כמוהו
זה לא אותו העמק
זה לא אותו הבית
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה
ובשמים עיט
אך החיטה צומחת שוב
מן העפר המר
העיריות עולות
ועל הדשא ילד
וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו
ומה שבליבו
זה לא אותו העמק..
וכל מה שהיה
אולי יהיה לעד
זרי השמש
שוב השמש באה
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב
וכל האהבה
הן זה אותו העמק
הן זה אותו הבית
אבל אתם הן
לא תכלו לשוב
ואיך קרה ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה
שהחיטה צומחת שוב
(נזכרתי בתקרית הרב פתאום
זילזול באנשים |נרעד|
זאת הייתה דרך כואבת ללמוד את הלקח הזה)
(למה קשה לי להודות שזה לטובה?)
(מזל שלא עדיף שלא
הלוואי שכן בכל זאת)
בס"ד
לראות אותך היום
ואני רציתי
לנסוע באדום
(תופים)(תופים)
יש לי תמיד חולשה למין דברים כאלה
מסוכנים
זה כבר כמה שנים
אך מה יגידו השכנים
ואני ראיתי
אותך רוקדת
בחלום
ואני בכיתי
כשהתעוררתי לאור יום
יש לי תמיד חולשה למין דברים
כאלה
מסוכנים
את מכירה אותי
זה פחד אמיתי
וזה ככה כבר שנים
שנים
תשוקה בוערת מבפנים
אך מה יגידו השכנים
אה?
(כואב לי
לעזה
כואב לי ואני צריכה חיבוק וים של אהבה
ואני לא יודעת ממי לבקש
כואב כל כך)
בס"ד
מישהו שומע אותי?
הי
מישהו שומע אותי?
הלו
מישהו שומע אותי?
מישהו מקשיב לי?
שומע אותי
בן אדם לשתות איתו
להעביר איתו את הלילה
כי הלילה הזה מתקרב לקיצו
מתמעט והולך
(לא
לא שומעים)
(ולא לא אכפת)
(אני
רוצה
לאבד
אחיזה
בתקווה
כדי
להרפות
אל
החלל)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)