היה לי קשה.
קשה מאוד.
כאילו משהו התנפץ לו,
ואני נרגמת אל מתחת הריסות ליבי.
אני מרגישה שבורה, מאוכזבת
ובעיקר,
מנופצת.
צוחקת על עצמי-
באמת חשבת שיהיה לזה סיכוי?
למה האכלת את עצמך שנה שלימה בהבלים שכאלה?
אוווך איתך.
בסדר.
הכל לטובה.
הכל מאיתו.
קשה לי, אבל זה ממנו. אז זה בטוח לטובה.
ובכלל. התגברתי על עצמי
חייכתי חיוכים ענקיים, נתתי תחושה כאילו
הים עם דגל לבן, בעוד, בתוכי הגלים קופצים ומתקפצים אלעל.
אבל בסדר.
תודה ה'.
תודה אבא שלי,
שאת הנחיתה הקשה הזו
נתת לי
דווקא ליד
שריד בית מקדשנו.
אני אוהבת אותך, למרות הקשיים שאתה מביא לי
פעם
אחר
פעם.
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר