אז למה לי?

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בתנאי שבשנה הזו לא צריך להגיש שום דבר שאין לי חומר עליו ברדיוס הקרוב,

שיהיה אפשר לחרפן אנשים מאנונימי,

ושלפחות לעוד שתי חברים בסביבה גם יהיו בלי אינטרנט,

אה , ועוד משהו- שלא נצטרך לשלוח שום הודעות בשנה הזו כי לשלוח בדואר יהיה יותר ארוך מלגמור את השנה

ושכולם יהיו זמינים לסיוע ולהקשבה...

בינתיים ניסיתי לעשות שבוע בלי, ביום הרביעי נשבר לי....

רק אני צריכה כמה דברים במקום ואז בכיף, מצידי עכשיו אני מתנתקת!

אולי ען תסכים לממן לך?

הזה וללמד אותו בעצמה?

הדרישות ממך הולכות וגובהות מרגע לרגע!

|סמיילי מוציא לשון מהווצאפ|

בדידות נובעת לא מחוסר אנשים סביבך, אלא מחוסר היכולת לדבר עם אנשים על מה שמשמעותי לך.

היא בסך הכל מחפשת את המישהו שיפיג את הבדידות שלה...

בכל אופן, אם זה לא היה ברור, התגובה שלי הייתה צינית.

אשמח שתסבירי מה שאמרת.

רק עכשיו ראיתי.

לי, למשל, ממש נחוץ מישהו שיידע להחליף איתי מבטים נזעמים בזמנים המתאימים (קרי, כשמישהו אומר משפט לא תקני אבל אני לא מרגישה מספיק פלצנית כדי לתקן אותו)

כבר שנים אני מחפשת את הפרטנר/ית לנושא

החלטתי להפסיק כשהבנתי שחוץ ממבוכה מיותרת אני לא מרוויחה כלום.

אז עוד יהודי אחד יסתובב בעולם ויאמר 'ש' במקום 'כש'? 

אני חושבת שאוכל לחיות עם זה

זה ממש מביך לפעמים

לא מצליחה להעלות על דעתי מישהו מהסביבה שלי שהיה שמח שיתקנו אותו...

שלכם, 

וזה ממש מזויע לפעמים לדבר איתה, נשמע שהאזניים שלה שומעות רק שגיאות לשון...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואני אומרת לך מניסיון.

אני הייתי ילדה מופרעת בטרוף, שהמורות תמיד היו אומרות לי שאני נכנסת לשיעור רק שיש לי תעלול מגניב לעשות... ואז יום לפני שניכנסתי לכיתה ט' הלכתי ברחוב וראיתי אישה שננעלה במבנה, השער היה עם לשונית כזו, ובגלל שיש לי רקורד עשיר בבריחות משערים אמרתי לה שאני יכולה לפתוח לה את השער אבל צריך כרטיס מגנטי, הכרטיס היחיד שהיה לה זה הכרטיס אשראי- טוב היא ככה התלבטה בסוף החליטה להביא לי, לקחתי וניסיתי להעביר אותו בין הלשונית לדלת, הדלת נפתחה אבל הכרטיס נתקע וכשמשכנו אותו הוא נשבר, הרגשתי מזה לא נעים, אבל הפדיחות הכי גדולות היו כשהיא נכנסה לכיתה למחרת בתור המחנכת שלי... והיא עוד אמרה לי בקול שבעלה ממש מודה לי ששברתי לה את הכרטי אשראי ככה הוא לא צריך לפחד כשאישתו יוצאת לקניות...

לקחתי את זה בתור כפרת עוונות על כל התעלולים ווהתפרעויות שעשיתי למורות שלי...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בסוף החלטתי שאני צריכה כפרה ארוכה, ויש מצב שרוב השנה אני אהיה בחופשה כפויה בבית, ואיכשהו אני אשרוד את השנה ככה שאני אכוון את הימים בין העפה להעפה בימים שהיא לא מגיעה...

ת'אמת- ההימור עבד ממש טוב יחסית, ככה שלא נפגשתי איתה הרבה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אל תדאגי ביום השני לכיתה א' כבר למדתי איך פותחים את הסורגים של החלון, ועוברים לעץ שליד ומשם הדרך למעבר הגדר הייתה ממש קלה...

אבא שלי תמיד אמר שזה הדבר היחיד שלמדתי בבית הספר והיה שימושי...

עברו 11 שנה מאז שסיימתי תיכון ואני עדיין מתעב את המערכת הארורה...

תכלס את מה שבאמת רציתי ללמוד לא למדתי שם בטוח!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואיפה הייתי כשנתקעת בשרותים? אחד מהשתיים- או לא בשטח בית הספר, או תקועה בשרותים אחרים...

יש עוד אופציה מאוד נדירה, שבאותו זמן הייתי בכיתה, אבל לא הייתי מהמרת על זה...

הראתי להם מה זה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא מפחדת מזה

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואולי נשים תמרור אזהרה- סכנה לנוער,

או יותר טוב זהירות! אבטלה בדרך! כי אם הנוער ילמד ממני בתי הסוהר יסגרו ויהיו מאות מובטלים...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תנאי קבלה: אהבת ה', אהבת החופש, ואהבת הזולת,

כל מה שנכנס בפנים זה מקובל עלי...

הבעיה היחידה שאני לא חושבת שתעלולים נכנסים בזה...

נקרא לזה: יצירתיות חופשית!

את תהיי המנסחת של התרוצים...

בכיתה י' הכנו קיר עם מלא תירוצים לכל מה שצריך, לדוג' איחרתי לשיעור כי ניסיתי להיות חוני המעגל, בסוף נשבר לי אז נכנסתי לכיתה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני מוצאת כל פעם תירוץ חדש היא מעבירה, אז כתבנו לה הכל על הקיר שתוכל לראום אם כבר אמרתי לה את התרוץ הנוכחי...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תרוץ מקורי של אח שלי דווקא, מהזמן האחרון...

לא מצאתי טרמפ לבי"ס, אז לא הצלחתי לבוא... אנחנו גרים במרחק שבע דקות הליכה לבית הספר... 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הייתי ממליצה על תראפיה.

הסבר של דוקטור גוגל...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

סוג של חלוקה, 

איזה פרטים אתן מוכנות לספק באישי, 

נובע מסקרנות....

היא תגיע בסוף. לא צריך לרוץ כדי שזה יקרה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הצחקתני

אולי הם עוד היו מצילים אותי מכמה שטויות חמורות שעשיתי...

(בתגובה ל@שאילתא מקוננת, רק שקשה לכתוב כ"כ בפנים בסלולרי).

אל תשכחי שאני משמש גם כ-DBA של המקום הזה וכמעט כל הקוד שלי מבוסס על שליפות SQL ענקיות, וכן - מקוננות.

אז הכינוי שלך מגניב בעיניי.

ושנה אחרי שסיימתי י"ב התיכון שלמדתי בו נסגר גם.

(המורים היו בסדר, הסביבה החברתית קצת פחות. אולי פעם אני אכתוב מה עברתי שם).

ואז הייתי במקום עם רמה דתית נמוכה של החבר'ה, מה שחייב אותי לתמרונים לא פשוטים, אבל אפשריים.

אבל עכשיו יש לי חפירה ממש נוראית...

מה לא התאים לך במערכת? פשוט לפי הניסיון שלי לא חייבים ליהיות כל הזמן בכיתה... או שאצל בנים זה אחרת? אין לי נסיון בזה...

למה הלכת למקום עם רמה דתית נמוכה יותר? לא היה מקום עם פחות שעות לימוד ברמה רוחנית נורמאלית??????????

ושאלה אחרונה לגיליון זה- מה יצא לך טוב מהמוסד שלמדת בו?

ועוד אחת אחרונה- איך התגברת על הניסיונות?

נמשיך לחפור אחרי מילוי השאלון...

אז למדתי בתיכון דתי.

והיו סיטואציות שהחבר'ה היו מדברים בצורה מגעילה והייתי צריך לקום ולצאת מהכיתה. הייתה לי החלטה של עלות תועלת (שדומה לה הייתה לי בצבא אחר כך במקרים דומים) של לעשות דברים לא קשורים בבית הכנסת כדי לא להיות בכיתה שהייתה תמיד בעייתית.

בצבא היה אותו דבר בחלק מהתקופות. המועדון היה מקום לא לגיטימי בעיניי אז הייתי צריך למצוא משהו אחר לעשות.

בית הכנסת בעיני המערכת הוא "המועדון של הדתיים", שזה לא נכון מבחינה הלכתית אבל לעיתים אילוץ.

כל הכבוד שידעת מה העקרונות שלך, וניסית ללכת לפיהם,

מה פרוש בית הכנסת הוא מועדון של דתיים, אתה לא מתפלל? כי אם כן אתה גם נמצא שם,

ת'אמת שאין לי נסיון עם בנים כי אין לי אחים ואבא שלי חוזר מחו"ל רק לשישי שבת...

שמבחינתם יש מועדון לחילונים ובית כנסת לדתיים.

אם אני צדיק הדור שרוצה לשבת עם ספר ב"כ זה אחלה מקום.

אם אני צריך מקום עם מזגן בשביל לעסוק בענייני חול,  בית כנסת פשוט לא עונה על הצורך הזה.

אני לא מבינה, אין מספיק דתיים שישו מועדון דתי?

מתקנת?

אחרת בפני מי נתגאה??

אז ככה קרימינליות בפעולה!

השמדנו שירשור!!!

הבאת תשובה חזקה,

הבירוקרטיה היה מסכימה גם היא לשרוד שנה בלי להציק לי.

(טוב, הגזמתי, אבל המצב הנפשי שלי הדרדר משמעותית בשנים שלפני שנחשפתי לעולם הממוחשב  על רבדיו השונים)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל