אל תתרבו בכלל
ימים עציצים היו, ימים צמחים היו|מנגב דמעותיו|
והתכול והטיפשות נעלבים
כשלא מסתכלים עליהם
סיפורים לילדים קטנים ממוצאים על השנייה זה הדבר הכי אמיתי בתבל
פעם היה בלון אחד שאף אחד לא אהב אותו ובכל שמיים שהוא הגיע אמרו לו שילך מפה בכלל בכלל
והוא שאל אותם למה והם לא ענו
ושתקו ושתקו ושתקו
ובסוף, את יודעת מה היה בסוף? אלוקים ריחם על הבלון הזה ולקח אותו אליו למעלה
-אבל למה הם לא רצו להיות חברים שלו?
לא יודעת תשאלי אותם אולי |עיניים עצומות|
-מה את הכי רוצה להיות, קטנה או גדולה?
קטנה |מופתע מעצמו|
-את מי את הכי אוהבת בעולם?
את אימא, את אימא
אני לא שורדת עכשיו בסדר?
בסדר
'עייפות ניצחה אותו עד לפני שהתחיל להמריא
אבל מאיפה היו לו כנפיים, הא?
ציפורים! פעם הצעתי חברות לציפורים. באמת. וזה היה מצחיק כי אז קלטתי שדיברתי לעצמי ולפחות אף שום אחד לא היה שם לראות את זה
לא שאכפת לי
כאילו כן אבל
גוף שלישי עושה את זה בהחלט
היא הייתה רוצה להיות מדויקת! היא הייתה רוצה לא!
סילונות כעסים מזוקקים וחומים ואדומים חודרים אל הפה עוד לפני שהיא מספיק הלסגור אותו
כלומר אל המוח
כלומר סלואו מחשבות פליז, הי אתה שם
למעלה שאני אוהבת אותו!
הי ביטחון (יו סיכה יו נקניקיה מדברת!
שניצל אחד הלך הלך בום איש.)
הילדה הזאתי יודעת דברים אבל הם לא ממוקמים בחלק המעשי של זה
כלומר כשיש דמעות הכל נלחץ לפתע, והפחד
מעולם לא היה הפחד משמעותי אצלה עד שטבלה בעולם הרגש
זה מטביע בהחלט
ודימויים זה סתם פיכסה
כאילו מסמרות, שאתה לא יכול יותר להשתנות ממה שאנחנו חושבים עלייך.
הלוא סוף קיבעון כלומר
חכמה
הנה יהיה שקט
מותר לי לומר שטויות.
שלי |נמו|
אגב
מצאתי את כספיון
ומתחשק לי לכתוב ספר לילדים
וחתול
- לקראת נישואין וזוגיות