יש שיגידו שאני חלשה, וסך הכל תאונה. והיה ניתוח בקטנה ושהוא חי והכל בסדר. אבל הם בכלל לא מבינים איך אני פוחדת שהוא לא יחלים לחלוטין כי אז אני לא אוותר עליו כי הוא אהבה של החיים שלי אבל אני כבר רוצה חיים נורמאליים, פשוטים, אפורים, רגילי. זוג צעיר, קרוון. זהו. שום כיסא גלגלים ושום בדיקות כל יומיים.
אז אפחד לא מבין.
אוף,
אל תרפה עוז
טוב?
בשבילי.
וגם את. אני יודעת שקשה לחיות
אבל אל תרפי בחיים
בחיים
בלעדייך אני לא אני.
בכלל לא. אז טוב?
אוופ למה?
יום שיגרתי אחד. זה מה שאני מבקשת