אז אפחד לא מבין.
אוף,
אל תרפה עוז
טוב?
בשבילי.
וגם את. אני יודעת שקשה לחיות
אבל אל תרפי בחיים
בחיים
בלעדייך אני לא אני.
בכלל לא. אז טוב?
אוופ למה?
יום שיגרתי אחד. זה מה שאני מבקשת
בס"ד
את אדם אדיר מדהים וחזק
והחשש שלך הכי הגיוני בעולם
זה שיש על מה להודות לא שולל את הפחד והקושי
הוא עוד יגיעריעות.
~תות~
ריעות.
~תות~
~תות~
~תות~רק שתדעי שאוהבים אותך פה מאחורה
Iחסר מיליםI IמתפללתI
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)