אוף. הם לא מתייחסים אלי.
כאילו אני לא נחשבת, דנים בכל מני דברים.
ולא מבינים שעצוב לי.
שאני לא מרגישה טוב.
שמעצבן אותי לראות אותם ככה.
רק היא נחשבת.
והריח הזה. בעע.
באלי להקיא.
לא אכלתי כלום יומיים
ולא אכפת להם!
ופתאום כשאני רוצה לעשות משהו- אה, פתאום פתאום הם לא מרשים, ודואגים.
ובכלל אני לא רוצה ללכת איתה.
ואין לי מושג איך להגיד לה את זה.