היה באלי לנצלש שירשור, אבל אמרנו שלא עושים את זה, אז..
מה קורה איתך וזה?
תקשיבי שזה היה מה זה מצחיק יום רביעי
אני רוצה לדבר איתך מתישו, טופ? יופי.
היה באלי לנצלש שירשור, אבל אמרנו שלא עושים את זה, אז..
מה קורה איתך וזה?
תקשיבי שזה היה מה זה מצחיק יום רביעי
אני רוצה לדבר איתך מתישו, טופ? יופי.
שפיות
כי פרוזן זה אהבה 
פרפר לבן.אחרונהאני אומרת לה כזה, תשאלי תשאלי אם היא אוהבת סרטים כמו פרוזן וזה
אהאה, כולן שם חשדו בי, אני אומרת לך! לא אמרתי כלום!
מפטיחה
אבל פשוט מלפני די דיברתי איתך חצי שעה, אז..

אוי, את לאמבינה את לאמבינה! הן לא נורמליותת
הן עשו הכל מהטלפון שלי, כשאני הלכתי בכלל להתקלח, ואני חוזרת, ואז כשגיליתי את זה, צרחתי עליהן קצת.
פיתום, למחרת, מלאמלא ילדים מתקשרים אלי ומתחילים לחרפן אותי. וועה זה בכלל לא אני. אופ פופ
ילד אחד אמר שכתבתי עליו משהו בסנאפצט ואינלי בכלל סנאפצט! פופ מעצבנות אלה! |מרוגז|
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)