למה חשבתי שמותר לאהוב.

פורום נסיונות פעילים

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

למה חשבתי שמותר לאהוב.שפיות

כמה טיפשה, כמה מטומטמת ותמימה צריך להיות כדי להאמין בזה.

..גולני שלי !

מותר לאהוב ., ואת לא מטומטמת וטיפשה כי חשבת את זה, פשוט צריך לדעת את מי לאהוב כדי שזה לא יתנפץ לך בפרצןף 😕

אי אפשר לדעת. אף פעם. ומי שאמר לך את זה שיקר.שפיות

באמת אי אפשר לדעת ..גולני שלי !

יש רגעים בחיים שאתה צריך לסמוך על כושר השיפוט שלך ..

לא אפשרישפיות

לפעמים.

זהו

אפשרי. תמיד. נכון? לא בטוח.ענבל

בס"ד

אבל אפשרי.
זה אולי מביא איתו כאב, אבל אישית לא הייתי מוותרת על האהבה גם עם הכאב.

גם אם הייתי רוצה, לא הייתי מסוגלת. ואני לא רוצה.שפיות

לא נראלי.

(הי,ואיזה כיף שאת פה)

לוותר על האהבה?ענבל

בס"ד

את מסוגלת. זה פשוט יהיה לך מאוד קשה ויגרור איתו המון כאב. כמעט כמו לידה מחדש. ככה אני רואה את זה.
זה לשבור הכל.

ולפעמים,
לפעמים בשביל לשחרר לא צריך לוותר על האהבה. לפעמים מספיק פשוט לשחרר.
אני מאחלת לך שאהבה תמיד תהיה חלק ממך, בצורה כזאת או אחרת.
אני גם מאחלת לך שבסוף תדעי לתעל אותה לדברים שלא יסבו לך כאב. להתמודד איתה בצורה שתעשיר את חייך, שלא תאפיל עליהם.

(תמיד פה. אולי לא מגיבה תמיד אבל קוראת את הרוב..
תמיד מוזמנת לקרוא לי אם יש משהו שאת רוצה לקרוא את דעתי עליו.
והי, אני תמיד זמינה בחיים האמיתיים, יותר מאשר פה. מוזמנת תמיד.

)

אמן על האיחול.שפיות

אהבה חלק ממני בצורה כואבת, כי כשפוגעים בה זה כואב,

כי זה הבשר החי. מבינה?

(תודה לך אהובה.)

מבינה. אולי יותר משהייתי רוצה..ענבל

בס"ד

בעצם, בדיוק כמו שהייתי רוצה.
בעיניי זה הופך אותנו לאנשים טובים יותר (לא ביחס לאחרים, ביחס לעצמנו).
בשביל להפוך את העולם לטוב יותר (ואני מקווה שלא תחלקי עלי שאהבה בהחלט הופכת אותו לטוב יותר) אני מוכנה לשאת את הכאב.
זה כואב, זה שובר, זה פוצע, זה קורע את הלב, וזה גם מחיה, בסופו של דבר זה מחיה.
פצעים שבלב הם קשים יותר מכל פצע אחר. אבל הם גם מעידים על גבורה יותר מכל פצע אחר.

את גיבורה. כולנו. כל מי שמתמודד עם אהבה ועם כאב. זאת גבורה וזה הכי ראוי להערכה.
ובסוף, כשהכאב יכול לשכון איתנו בלי שנצרח, זה גם משתלם.
אבל עד אז, מותר לנו לצרוח, מותר לנו לכאוב, לבכות, לחשוב
ומותר לנו גם
לאהוב.

עד שניפול מותשים ונוכל להתחיל לאגור כוחות חדשים ולהתקדם בדרך חדשה על גבי הישנה. דרך שתביא אותנו יותר למעלה.
בסוף גם לשם מגיעים.

(לא סגורה שאני עצמי מבינה את כל מה שכתבתי כאן, אבל זה מה יש

מקווה שכשיעלה יום חדש תעלי גם את איתו, לפחות טיפה. אני מאמינה שאת יכולה.)

את מדהימה.שפיות

תודה, באמת תודה.

אני אצטרך לקרוא את זה עוד פעם.

זה טוב.

אני בסה"כ בן אדם שגם כואב.ענבל

בס"ד

מתוך הכאב הרבה פעמים עולים דברים מדהימים.
אני בטוחה שגם ממך עלו, עולים ויעלו דברים מדהימים.
האנושות היא דבר מדהים ומהמם כל כך.
נפש האדם ורגשותיו הם מדהימים כל כך.
העולם מדהים ומהמם כל כך.
מהמם עד כאב.

בדיוק חשבתי גם אני שבאלי לשמור את השרשור הזה לעצמי..
תודה גם לך.

ולסיום, אמנם תשעה באב אז להקדיש ממש את השיר אני לא יכולה, אבל את המילים אני יכולה-

מילים של לאה גולדברג..

"האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם

את תלכי לבדך בשדה..."

האמנם? כן. זה עוד יקרה. את תראי, אני אראה, כולנו נראה. עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד. עוד יבואו.

אני בהחלט אשמור.שפיות

ותודה לך, בנאדם מדהים.

החזרת לי קצת אמונה בכל זה.

תודה.

ב"ה. והיה זה שכרי..ענבל

בס"ד

תודה.

הלוואי שלעולם לא נאבד את האמונה הזאת. הלוואי.