חזרתי עכשיו והוא דחף המון דברים ביחד וזה לא היה טוב בכלל
ואחותי וחברה שלה בחדר והם מצחיקות נורא
ואני רוצה עכשיו לא להיות עצובה אבל צריך שכן ומקודם בכיתי המון בגלל כלום
חזרתי עכשיו והוא דחף המון דברים ביחד וזה לא היה טוב בכלל
ואחותי וחברה שלה בחדר והם מצחיקות נורא
ואני רוצה עכשיו לא להיות עצובה אבל צריך שכן ומקודם בכיתי המון בגלל כלום
כילו אסור להסיח את הדעת מהאבלות
אבל

זה ככ קשה
ובכלל להיות עצוב כשאומרים לך זה הרבה יותר קשה משסתם ככה יתפסו אותך עצוב
כמו הירח.
פפיש לי סיכוי
יש לי סיכוי
(אם את רוצה אני אשמח לסמס מה שלומך)
שאני אשמח אם את רוצה שתשלחי לי סמס של מה שלומך
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)