(בהשפעה ישירה של הקינות פה בישיבה.)

שערי דמעה

הנה נפתחו שערי דמעה.

אחת נפלה, ועוד אחת,

עד שנפרץ הסכר וקול עולה.

בכי ונהי על עם מבולבל.

נתון באשלייה עכורה ושחורה,

חסום מאור עצמו ומכוחו.

איכה ננכר מדעותיו,

העם אשר חזר לארצו ולביתו.

להר אליו שאף מתכחש רובו.

בעוד דמעה ושבר נוצר חיבור,

בין לב האבן שנמס לאחיהו

מילה רכה ותוכחה לא שכחו.

אהבת לבנו בשבט מוסר,

מורה ומדריכה את העם הנבחר,

אל יום בו ה' אחד ושמו אחד.

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה

חבל

פחד אלוהים להעיר לבני נוער.

שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.

מה עושים עם כל הבוטים הללו?