@פינג.
תשעה באב היום.
זה לא זמן לשמחה, למרות שבתוכי אני רוצה לשמוח כי קורים דברים טובים.
אני אשתף אותך במחשבות שלי על תשעה באב.
באחד הספרים שאני אוהבת כתוב שהלוויות נועדו לא למתים אלא לחיים. אני משווה את תשעה באב ליום אבל, כמו מין לוויה של בית המקדש שנחרב לנו לפני שנים.
אבל, זו כמו לוויה של מישהו שאף פעם לא הכרנו באמת ורק שמענו עליו כמה אדם טוב הוא היה וכל כך עצוב שהעולם ימשיך בלעדיו. באותו ספר שהזכרתי קודם מישהו מספיד בהלוויה ואומר שהוא לא יכול לראות את העולם בלעדי האדם הזה שמת. ואני חושבת שככה אנחנו צריכים להרגיש. שהעולם לא יכול להתקיים בלי בית המקדש שמת. אבל איך אפשר אם לא הכרנו אותו אישית?
ועם כל הסיפורים ששמענו על כמה נהדר יהיה יום הגאולה, עם כל התיאורים על בית המקדש והקדושה והכל, זה לא כמו להכיר את המציאות הזו באמת.
אני לא מתגעגעת לבית המקדש. אני לא מבינה מה זה בכלל. אני יכולה לקרוא המון ולשמוע הרצאות ולראות סרטים מצויירים, אבל להבין באמת מה זה בית המקדש אני אוכל רק כשהוא ייבנה.
למדתי באחד משיעורי תושב"ע מאמר, אני לא זוכרת של מי, שהסביר שהנשמה שלנו לא שקטה בעולם הזה כי לא נוח לה פה - היא עוד זוכרת את הקדושה שהיא היתה בה לפני שנכנסה לגוף הגשמי שלנו. הנשמה שלי, הנשמה שלך ושל כולם פה - מתגעגעת לקדושה. היא טהורה מדי בשביל העולם הזה.
כשאני יודעת למה אני תמיד צמאה לדעת עוד, להרגיש עוד רוחניות, עוד קדושה - זה אף פעם לא מספיק, תמיד צריך עוד ועוד - אני מבינה למה אני צריכה להתגעגע. אני מבינה שאני בעצם מתגעגעת לבית המקדש, למרות שלא ראיתי אותו מעולם.
הנשמה שלי מכירה את ההרגשה. הנשמה שלי דוחפת אותי כל הזמן לרוחניות, כי היא מתגעגעת לשם. היא כמהה לקדושה הזו.
מכירה את ההרגשה הזו שאת כמהה למשהו ולא יודעת למה?
אנשים מנסים לספק את היצרים שלהם ע"י תאוות חיצוניות, ע"י אוכל וכיף, אבל זה אף פעם לא מספיק, תמיד צריך משהו יותר מזה. אנחנו לא מצליחים להתפלל בכוונה כי הראש עסוק בכל כך הרבה דברים אחרים. ולמה אנחנו כל כך רוצים את זה? בגלל שהנשמה שלנו צריכה.
אם כך, אנחנו מאוד מתגעגעים לבית המקדש.
לפחות אני. למרות שאני לא מבינה מה זה דווקא בית המקדש. אני לא מבינה מה זו הרוחניות הזו. אבל הנשמה שלי יודעת ולכן אני מרגישה. אולי בראש אני לא חושבת שאני צריכה את בית המקדש, אבל אני מרגישה צורך בזה.
ברוחניות. בקדושה, בטהרה - ואת אלה אני מניחה שכשיבוא בית המקדש הוא יביא אותם איתו.
סליחה על האורך...
(אם את חולקת עלי אני מוכנה ומזומנה להתווכח על זה!)
אוהבת אותך מאודמאוד
תשעה באב היום.
זה לא זמן לשמחה, למרות שבתוכי אני רוצה לשמוח כי קורים דברים טובים.
אני אשתף אותך במחשבות שלי על תשעה באב.
באחד הספרים שאני אוהבת כתוב שהלוויות נועדו לא למתים אלא לחיים. אני משווה את תשעה באב ליום אבל, כמו מין לוויה של בית המקדש שנחרב לנו לפני שנים.
אבל, זו כמו לוויה של מישהו שאף פעם לא הכרנו באמת ורק שמענו עליו כמה אדם טוב הוא היה וכל כך עצוב שהעולם ימשיך בלעדיו. באותו ספר שהזכרתי קודם מישהו מספיד בהלוויה ואומר שהוא לא יכול לראות את העולם בלעדי האדם הזה שמת. ואני חושבת שככה אנחנו צריכים להרגיש. שהעולם לא יכול להתקיים בלי בית המקדש שמת. אבל איך אפשר אם לא הכרנו אותו אישית?
ועם כל הסיפורים ששמענו על כמה נהדר יהיה יום הגאולה, עם כל התיאורים על בית המקדש והקדושה והכל, זה לא כמו להכיר את המציאות הזו באמת.
אני לא מתגעגעת לבית המקדש. אני לא מבינה מה זה בכלל. אני יכולה לקרוא המון ולשמוע הרצאות ולראות סרטים מצויירים, אבל להבין באמת מה זה בית המקדש אני אוכל רק כשהוא ייבנה.
למדתי באחד משיעורי תושב"ע מאמר, אני לא זוכרת של מי, שהסביר שהנשמה שלנו לא שקטה בעולם הזה כי לא נוח לה פה - היא עוד זוכרת את הקדושה שהיא היתה בה לפני שנכנסה לגוף הגשמי שלנו. הנשמה שלי, הנשמה שלך ושל כולם פה - מתגעגעת לקדושה. היא טהורה מדי בשביל העולם הזה.
כשאני יודעת למה אני תמיד צמאה לדעת עוד, להרגיש עוד רוחניות, עוד קדושה - זה אף פעם לא מספיק, תמיד צריך עוד ועוד - אני מבינה למה אני צריכה להתגעגע. אני מבינה שאני בעצם מתגעגעת לבית המקדש, למרות שלא ראיתי אותו מעולם.
הנשמה שלי מכירה את ההרגשה. הנשמה שלי דוחפת אותי כל הזמן לרוחניות, כי היא מתגעגעת לשם. היא כמהה לקדושה הזו.
מכירה את ההרגשה הזו שאת כמהה למשהו ולא יודעת למה?
אנשים מנסים לספק את היצרים שלהם ע"י תאוות חיצוניות, ע"י אוכל וכיף, אבל זה אף פעם לא מספיק, תמיד צריך משהו יותר מזה. אנחנו לא מצליחים להתפלל בכוונה כי הראש עסוק בכל כך הרבה דברים אחרים. ולמה אנחנו כל כך רוצים את זה? בגלל שהנשמה שלנו צריכה.
אם כך, אנחנו מאוד מתגעגעים לבית המקדש.
לפחות אני. למרות שאני לא מבינה מה זה דווקא בית המקדש. אני לא מבינה מה זו הרוחניות הזו. אבל הנשמה שלי יודעת ולכן אני מרגישה. אולי בראש אני לא חושבת שאני צריכה את בית המקדש, אבל אני מרגישה צורך בזה.
ברוחניות. בקדושה, בטהרה - ואת אלה אני מניחה שכשיבוא בית המקדש הוא יביא אותם איתו.
סליחה על האורך...
(אם את חולקת עלי אני מוכנה ומזומנה להתווכח על זה!)
אוהבת אותך מאודמאוד
