עוזר,
 

אבל הפעם, האופציה, הייתה לבד.

ובכללי.

כשיש יותר גברים, אז הגברת נהיית עקרת בית כזאת.
 

ובקושי באה לידי ביטוי.

אולי זה באמת סתם חשש.

אם הם הזמינו אותך, אז מותר לך להניח שזה אחלה מבחינתם ואז השאלה היא איך אתה תרגיש בסיטואציה הזו.

אבל הכי כייף שהבחור גם זורם ולא מתבייש.

יעידו פה החברים הרלוונטיים

פעם היה חבר שפחד להגיע מחמת הפדיחה...

בעלי הזמין אותו מראש לזמן כזה שתוך חצי שעה יהיה חייב ללכת לערבית. 

בסוף הלך לערבית הכי מאוחרת ויצא מאצלינו ב2 בלילה

והוא לא היחיד..

אהה אבל עכשיו נזכרתי שברווקותי הלכתי לחברה נשואה ובעלה ביישן כזה וממש לא היה כיף 

זא היה כיף כשהיינו לבד. כשהוא היה, היה קצת שקט לא ברור כזה... לא היה נעים.

בכמ כיום גם כנשואה לא אלך אליהם (אפילו יחד עם בעלי) כשבעלה שם כי הוא לא זורם.. כנראה בעיה בתקשורת או משהו

(בכלל לדעתי לא שייך להזמין חבר רווק לבית של זוג נשוי או להפך - ה"משולש" הזה, כמו שקרא לזה פותח השרשור - רק אולי אם יש עוד מישהו בסביבה, כמו חבר נוסף או ילד של בני הזוג. ושהאישה תנהג כמו עקרת בית - למה לא?)

כל אחד והדרך שלו. רק באתי להאיר את הדרך הזו (שמשום מה לא באה כ"כ לידי ביטוי כאן בשרשור...).

וטוב שלי) הסכים בשמחה וככה הפאדיחה ירדה... אבל ממילא אני מכיר את המשפחה שלו מעולה וגם את אשתו. מצד שני זה לא היה אתמול ואז באמת הכרתי אותה פחות יחסית להיום...

חחח או שאתה מתנדב במד"א או שאני כבר לא יודעת.. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אוי איזה מוח של גברים אתה... 

אם היא מזמינה אותך לארוחה- סימן שהיא רוצה להודות לך על העזרה.

שום פאדיחה

אפילו להפך- אתה יוצא חבר טוב שמייבש אותם... 

אם אתה הייתה מעורב בלידה ברמה של מיילדת, או מד"א אז אולי הייתי מבינה למה אתה מתרחק, שומר על הפרטיות שלהם... 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זה לא שהוא מזמין פריי סטייל.

אני מדבר בעיקר על סעודת שבת.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל