ולהתקע בצמתים בלי טרמפים, 

וללכת ברחוב יפו בלי סנדלים, 

ולאסוף קופסאות של סיגריות,

ולשבת ברכבת הקלה ולנגן בגיטרה מהר מדי, 

ולשים פשמינה על הראש כמו ערביה כי קר, 

וללכת לחסדי בהחלטה של רגע, 

ולקרוא לכל העולם ואישתו (בעיקר אישתו) להצטרף, 

ולהתקע שם עד שברכשולי סוגרת, 

ולשבת לשחנש קבוצתי בתחנה מרכזית על שווארמה, 

ולהירדם ב465...

אחחח היו ימים. כמה געגועים... 

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה

חבל

פחד אלוהים להעיר לבני נוער.

שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.

מה עושים עם כל הבוטים הללו?