ולהתקע בצמתים בלי טרמפים,
וללכת ברחוב יפו בלי סנדלים,
ולאסוף קופסאות של סיגריות,
ולשבת ברכבת הקלה ולנגן בגיטרה מהר מדי,
ולשים פשמינה על הראש כמו ערביה כי קר,
וללכת לחסדי בהחלטה של רגע,
ולקרוא לכל העולם ואישתו (בעיקר אישתו) להצטרף,
ולהתקע שם עד שברכשולי סוגרת,
ולשבת לשחנש קבוצתי בתחנה מרכזית על שווארמה,
ולהירדם ב465...
אחחח היו ימים. כמה געגועים...

- לקראת נישואין וזוגיות