בס"ד
לאחרונה זה הפך למשהו שמותר לומר
אולי כי הרוב לא מתכוונים לזה
אבל אני רוצה למות
למה?
בוא נחשוב
נזכרתי כרגע שמשהו נוראי שקרה לי
משהו שאני לא יכולה להתגבר עליו
אני לא יכולה לספר לאף אחד עליו ולעשות איתו משהו
הדבר הזה גורם לי להצטער שנולדתי
אתם יודעים?
חשבתי על זה שוב
אם הייתה לי משאלה הייתי מבקשת שאנשים יהיו ראויים לאמון שאני נותנת בהם
זה היה הופך את כל אנשים העולם למלאכים
בע
אופ כואב לי
אני צריכה להעיר אותם נכון?
אבל אני יכולה להתמודד לבד
אבל אני לא רוצה להתמודד לבד
אבל אני לא אעיר אותם
אבל אני צריכה עזרה
לא
כן
לא
כן
לא
פשוט לא
|לוקח נשימה עמוקה|
אני אסתדר
הכל יהיה בסדר
כלומר כלום לא יהיה בסדר
יהיה לי רע
ויהיה לעוד מלא אנשים רע
כי ככה העולם עובד
דברים רעים קורים בו כל הזמן והוא ממשיך להתנהל כאילו הכל רגיל
כי הרוע הזה הוא חלק מהשגרה של העולם
ואני יודעת את כל זה כל כך טוב
לעזה אני חווה את זה כל הזמן
ועדיין אני לא מאמינה בקטע הזה של רע
אני תמימה מידי?
סביר שכן
מה הדבר שמתמלא ברגע שאני לוחשת לעצמי שנאה?
טעויות שאני שונאת את עצמי עליהן הן פחות טעויות ברגע שאני לוקחת עליהם אחריות?
למה אני צריכה לקחת אחריות כשאחרים הורסים אותי?
הלוואי שיכולתי למחוק את זה מהראש
אני לא יכולה
אני כן יכולה
אני לא רוצה
אני כן רוצה
אבל הרצון לא ממש יציב
בע אני טיפשה
מאוד מאוד
אני רוצה לבכות
יש גוש עצום שהתיישב לי בגרון
אבל אני לא מסוגלת
קללות קללות קללות
נכון יש את אלו שמקללים?
ויש את אלו שמקללים ואז כועסים על עצמם?
ואת אלו שמקללים במחשבות?
ואת שירה שלא מקללת במחשבות אלא אומרת בהם 'קללה' ואז שונאת את עצמה?
כל כך הרבה שירים מצטטים לי כרגע
אבל זה לא הזמן לשירים
זה זמן לכתיבה חסרת מעצורים
או שלא
גרר
אני
מפחדת
אתם יודעים למה אני טיפשה?
כי אני נותנת את הלב שלי לאנשים ואומרת שאני מאמינה בהם
אני מאמינה
אבל לא מספיק בשביל לא להתכווץ כל לילה מהספק
פעם כתבתי סיפור אמרתי שזה לא קשור
זה היה קשור מאוד
אני חיה מתחת לערימת שקרים
אני מספרת לאנשים שאני מה שאני רוצה להיות ולא מה שאני
פעם הייתי כותבת בטיוטות הודעות הירהורים של חמשושית
אני לא רוצה שזה יקרה ככה
אופ
אני באמת מפחדת
ואם אני טועה?
הרסתי את עצמי לעצמי
אסור לי לטעות כאן
הלוואי שהייתי מצליחה להרגיש קצת
פתאום אני מתגעגעת לשבת ההיא
על הספסל נדנדה כשהנוף מולנו ודיברנו על איפה שנגור
היה שם המון ביטחון
וללילה ההוא הזוועתי
כשההורים שלי שניהם לא ישנו כל הלילה כדי להיות שם
כשאמא חיממה מים לאמבטיה ואבא הקריא לי מהנסיך הקטן כשהוא מחבק אותי ועושה לי קולות
וכשבכיתי את הסוף שלי איתה בגינה בקיץ ההוא
ואמא באה ופשוט הייתה שם מחבקת אותי כשאני נקרעת מבכי
כשאמרת לי שאתה אוהב אותי
כשחיבקתי אותך במפגש יוצרים ההוא
זוכרת שכמעט הפלתי אותך כשרצתי אליך?
ועם מוריה כשהיא החזיקה אותי ושרה לי חסקה
וברק כשבטיול ההוא שיננו שהוא בכיתה י'
ואליצור מרביץ לי בבקבוק רק כדי להמשיך לשמוע אותי צוחקת בעצבנות על כל מכה
ואורי אחרי ששתינו וגילנו שכשקופצים אפשר לשמוע את המים זזים בבטן
אם באמת יש הבזקי חיים לפני שמתים
הלוואי שאלו יהיו שלי
- לקראת נישואין וזוגיות