קניתי אותה לפני איזה חודש וחצי
ומאז- בכלל לא יצא לי להשתמש בה
וכל יום היא הסתכלה עלי מהמדף
עושה לי מצפון ושואלת:
מתי כבר תשתמש בי?!
מתי אזכה כבר להעלות על שולחנך
ולפארו כשולחנו של שלמה המלך בשעתו?!
וכל יום מחדש
הדחקתי את אנחותיה וייסורי המצפון
טרקת את הדלת בפניה
והלכתי אל עבר האופק (יענתו לבסיס)
והנה היום
ותנשא הטוינה לאמור: היום הוא תורי
ויבוא @רב מג של מילים
מן הבסיס והוא עייף, רעב ופצוע
ותשא הטחינה חן וחסד מלפניו
וישא קולו ויבך על אודות היותה שוממה
וישא משלו ויאמר:
הנה יומך הגדול הגיע,
העת לה חיכית אלפים שנה
היום הו תזכי להעלות על שולחני.
ותתרגש הטחינה הנסיך(ה)
ותאמר את תמרוקיה
(מלח, פלפל וכל מיני מטעמים ומתבלים)
אך רגע קט
בטרם בא טעמה אל פי
העניתי עוז בנפשי
לבדוק את תופגה
עודני חושב זאת
ואראה כי עד אורך ימים ושנים
ישנו עד בוא אחרית ימיה
וכי אינני יכול לאוכלה ללא חשש
וישא חברי את משלו ויאמר:
הלוא עת תוקפה הוא אך ורק בעודה סגורה
ולמה זה תתנשא לאמור
עד אחרית ימי אוכלה לשבוע?!
והנה נפנתי והתבוננתי
על גבה
חיפשתי כיצד לשומרה בתענוגים
ולעוטפה במגדנות
טרם יפוג זוהרה
והנה צדה את עיני ידיעה קטנטונת
"מיוצר על ידי הנסיך-מפעל ליצור טחינה"
ותנוח עלי הרוח
ואחשב מחשבות
ואעשה חשבונות
ואחשב מחשבות נשגבות
הלוא טחינה הנסיך
הנה נגוע בסלמלונה
וכיצד האין עוז בנפשי
להכניסה אל גופי?!
עודני אובד עצות
ואיני יודע את נפשי
ניצנץ במוחי רעיון:
הלא אשאל את ידידי ורעיי
אדר המה בפורום
בוודאי אמצא תשובה
ומרגוע לבטני הרעבה.
עודני בודק ומברר
והנה בזווית עיני
נגלה לפניי חזיון אימים
אתר של שופרסעיל
אשר בו לא עלינו
נכתב שחור על גבי אדום
כי טחינה זאת- אחת דתה לפח
בבכי חסר מעצורים
ויללות תמרוקים
נפרדתי מעל אהבת בטני ויומי
הטחינה- אהובתי
ת.נ.צ.ב.ה

- לקראת נישואין וזוגיות