האישה הזאת פשוט מרשעת,רעת לב, אין לי מילה אחרת,

אם אחרי כל הסיפורים והזוועות היא מסוגלת להשאיר תינוקת ברכב לבד, אפילו לרגע.

רק מלחשוב על זה אני מתחלחלת.

אין מצב להשאיר תינוקת לבד ברכב.

חוץ מתוצאות עגומות שאת עצמך פירטת, ומאפשרות של גניבה, רכב שנשאר לא נעול יכול להוות סכנה לילדים שובבים שעלולים להיפצע מסגירת הדלת או להינעל בפנים, או חלילה לשחרר את בלם היד.

לא קשור כאן לשפוט. אין נסיבות מקילות שבהן מותר להשאיר תינוק לבד ברכב.

אני כמובן מפנה את האמירה הזו כלפי כל מי שכתב/ה שאי אפשר לשפוט.

אם חס וחלילה היה קורה משהו, היית קורא לזה טיפשות? להשאיר ילד לבד ברכב מלכתחילה,

אחרי כל המקרים האחרונים?

אני רואה אטימות לב ורוע ממשי להביא יצור חי למצב כזה של חוסר אונים.

אבל שוב, לוידת באמת מה הלך שם.

ב. אם זה בשעות הערב, במקום קריר, והאשה הגיעה מיד, וניגשה; כלומר, היא בעצם הלכה לרגע לקחת את הילדים, לא בשעה חמה, וחזרה לקחת את התינוקת, שאולי ישנה כשהיא יצאה לרגע - אז זה לא בהכרח קשור לכל מיני מקרים ששומעים. מבחינתה זה כמו להשאיר לרגע בבית כשלוקחת את הילדים מהשכנים. כמובן, לכתחילה לא כדאי לעשות כך. גם בגלל ההרגל, גם בכלל, לא להשאיר תינוק לבד.

קרו לאנשים שראו כדבר לגיטימי להשאיר תינוק ברכב לשניה אחת, בערב... 

או שזה קורה גם לאנשים שפויים = היסטריים..

כי אם זה קורה לקבוצה הראשונה זה מרגיע במובן מסויים.

וגם מעלה את האחריות של ההורים שנכשלו בתפקידם, מאד..

אני הייתי פונה לרשויות אם הייתי עדה למקרה שמתואר כאן.

בס"ד

אם הורים לא מבינים את הסכנה שכרוכה בהשארת תינוק לבד ברכב,

שלפחות יירתעו מה"סכנה" שיזמינו להם משטרה. באמת!

פעם אחת כשהייתי קטנה הלכתי עם אימא שלי וראינו אישה יוצאת מרכב,

כשהגענו סמוך לרכב אימא שלי הבחינה שהיה שם תינוק.

אימי הלכה בעקבות האישה ואמרה שזה מסוכן וכ' היה יום חם.
האישה אמרה שהשאירה לו חלון פתוח... בקיצור לא עזר להסביר לה כלום- 

עד שאימי פשוט אמרה שאם היא לא לוקחת את התינוק משם מיד, היא מזמינה לה משטרה.

האישה לא האמינה. אימי התחילה לחייג- ו
רק אז האישה חזרה במהירות לרכב ולקחה את התינוק שלה.

רק היום אני מבינה כמה זה נכון להגיב ככה.

גם אם זה לא מסוכן להשאיר ברכב  בערב,

(למרות שלדעתי זה כן.) אנשים שלא מרתיע אותם הסכנה-

אז שהמשטרה תרתיע אותם.

אולי אחרי פעם אחת שהמשטרה תגיע וכ' אותם הורים ילמדו לא לעשות זאת יותר.

וזה שזה היה רק בערב, ורק לדקה שיסבירו לשוטרים...

אכן כך נכון להתנהג. גם אני פעם ראיתי משהו כזה.

אבל בערב, אינני בטוח שמשטרה בכלל יכולה לומר משהו. 

[אם כי כבר אמרתי שעקרונית, גם אני לא אוהב את זה...]

איזה נס שהוצאת אותה, ואיזה נס שזה נגמר בטוב ולא באובדן של עוד ילד טהור של ה'!

בס"ד

יישר כוח .

ואני לא רוצה לשפוט- אבל זה בהחלט מזעזע...

וסליחה על חוסר הקשר- אבל הכתיבה שלך מהממת. 

היא לא שכחה אותה לשניה.

בס"ד

איך יכול להיות לגיטימי להשאיר תינוק לבד?...

עצם זה שתינוקת לבד בחושך באוטו בוכה זה כבר פשע!

בחיים שלי את השארתי את הילדים שלי לבד בשום מקום!

בטח שלא מחוץ לטווח הראיה שלי!

וכאן התינוקת הייתה אפילו מחוץ לטווח שמיעה!

הזוי

זה אותו זמן.

את לא נוהגת כך אף פעם  - אשריך.

דעתי שונה.

ששם כולם-מכירים-את-כולם,

זה אחרת מלהשאיר בדרום ת"א..

אם כי, כנ"ל, גם אני לא מתלהב מזה.

אבל בהחלט, בערב, לרגע קט, כאשר רואים שהאמא זכרה - זה לגמרי אחת מה"סיפורים" למיניהם.

אלא, כמו שאומרים, "למיגדר מילתא", כדאי להתרגל שלא משאירים כלל ברכב לבד.

לא "עוברת טראומה" מבכי. ואין לה מחשבה "מתי האמא תחזור". ויש כאלה שבבית התינוקת בוכה לא פחות זמן מהדקות הללו, על אף שאני לא אוהב גם את זה. 

במחילה,

אבל תינוקת בת חודשיים (וגם יום , כן ) מפתחת את תפיסתה את העולם בדיוק לפי היחס אל הבכי שלה,

וכשהיא בוכה ולא נענית זו טראומה, או לפחות זכרון רע (תלוי כמובן בזמן החוסר תגובה)

ואין לה מחשבה מתי האמא תחזור, פשוט בגלל שהיא לא יודעת מתי האמא תחזור,

מבחינתה זה נצח, היא לא יודעת להעריך זמן ולא לתפוס מושגי מקום (אמא לא פה , אבל קיימת)

מבחינתה ברגע שאמא נעלמה היא לא קיימת ואי אפשר לדעת מתי תחזור,

האם אתה עדיין חושב שהיא לא מרגישה וזה לא משפיע עליה?

אני לא מסכים עם זה.

אכן, אני גם חושב שלא במקרה יש האינסטינקט לקחת תינוק שבוכה, ואני לא בעד להקהות אותו - אבל לא חייב שכל בכי ש"לא נענה" תוך זמן קצר, יוצר טראומה וכד'. תלוי ממה זה בא. אם קרה משהו גרוע, ולא נענה, אז אכן זה לא טוב. אבל תינוק יכול לבכות גם בלי זה. ותינוקת קטנה ברכב, לא בהכרח "מרגישה" שהיא ברכב לבד. וגם אין לה את ה"לא יודעת" מתי אמא תחזור ואת ה"נעלמה". תינוקות שלנו אינם נמצאים כל הזמן בסל על גב האמא, ולא פעם הם בעריסה, בוהים בסביבה. 

התעוררה, מודיעה שהיא כאן ומחכה להיענות. וכמו שקורה עיתים בבית שזה לוקח כמה דקות, ההגעה בסוף מרגיעה למפרע. בדיוק כמו ה"מבחינתה זה נצח", אפשר לומר ההיפך. מבחינתה היא פורקת, האמא הגיעה, נסגר. בפרט כשזו לא "מדיניות" להתעכב, אלא קרה.. כמו כאן.

ואני חושב שההקצנות הללו, שחלקן דמיון מה קורה אצל הילדים, מזיקות בסופו של דבר, על אף שאני אישית "מחמיר" בדברים הללו, וכבר גידלתי ב"ה לא מעט ילדים. אימהות נכנסות לחרדות שמא כל פיפס עשה לילד טראומה, אח"כ מגיעות תגובות כמו מיעוט שהיו פה, על תינוק שהיה כמה דקות בערב ברכב בישוב לא גדול והאמא זכרה וחזרה, ש"לדווח לרווחה", "להתקשר למשטרה".. והתוצאה הפוכה: במקום לפתח חוש אחריות כלפי הילדים, דואגים "איך ייראה"..

צריך לדעת להציב גדרים ברורים. סייגים. לכתחילה אכן צריך לא להשאיר כלל ברכב לבד, ולו בתור סייג שלא יקרה דבר כזה כשזה אכן מסוכן - ועם זה צריך לא לבלבל בין חומרה של דברים. אמא שתתחיל לחשוב שכל בכי שלא נענה מיד יוצר טראומה וכו', עלולה להיות אמא לחוצה, שהטראומה הכי גדולה לילדיה תהיה מהלחץ התמידי ששידרה....

וודאי שלא כל בכי מפתח טראומה (ולכן כתבתי בסוגריים תלוי בזמן התגובה)

ואולי טראומה זו לא המילה הנכונה , אלא הסתכלות על העולם.

התינוק לומד את העולם דרך עצמו, אם מגיבים לו בזמן סביר לבכי , ובדרך כלל מתיחסים, וגם אם לא נענים מיד - מגיבים (לא חייבים להגיע מיד, אבל כן לומר: אני באה, רק רגע)

הוא לומד שהעולם הוא מקום בטוח, וכשהוא במצוקה מקשיבים לו.

כשבדרך כלל  לא מתיחסים , או בצורה קיצונית - למשל בוכה שעתיים , או לילה שלם - זה יוצר נקודת מבט שלילית על העולם, והעולם אינו מצטיר בעיניו כמקום בטוח, שידאגו לו בו, 

וודאי שכתינוק הוא יותר חסר אונים ופחות מעריך זמן, ולכן בכי של שעתיים נראה בעיניו כבכי של 10 שעות.

זה נכון שאסור להקצין, אבל יש להזהר גם מהצד השני -שגורס כי לא קורה כלום לתינוק שבוכה, ואין שום טראומה, תאוריה שגורמת להורים רבים לפנות לשיטות חמש הדקות למינהן.

האמת - כמו תמיד - נמצאת איפשהו באמצע.

אז כן 

(ואפילו אולי טבעית יותר "מחמיר", בגלל הקושי לשמוע תינוק בוכה ולהשאיר את זה כך.. וגם חושב שזה בהחלט סוג של תקשורת, וחום, ואמון, ותפיסת עולם-טוב.. אם כי צריך גם "חוש" מתי ילד "תופס את הפרנציפ" וזה לא אמיתי..).

ובוודאי כשזה קיצוני - אפילו הרבה פחות מהדוגמאות שהבאת - זה בהחלט גרוע. חמור ממש אם תינוק בוכה ובוכה ואינו נתקל בתגובה אנושית.

אני לא יודע מה זה "שיטת החמש דקות" ובכלל, לא מתלהב מחינוך לפי "שיטות" למיניהן, צריך להרגיש את הילד וגם את החוש הטבעי של ההורים - ולא להקהות את זה ולאבד את התחושה הטבעית של החמלה שהקב"ה נתן בנו כלפי בכי של תינוק.

ודווקא בגלל זה, אני חושב שצריך לא להפוך את זה למשהו שאם קורה באופן חריג, אז קרה כביכול אסון... כי אז הורים פשוט עלולים להתייאש מראש, מחוסר יכולת לעמוד במתח.

לחמול על התינוקות, לנהוג בחום טבעי, לחוש ממה הדברים באים - וגם לדעת שאם יש חריגה קטנה וסבירה, הילד עומד בכך ומקבל את הפיצוי ב"הפי אנד"..

נדמה לי שזה בערך גם מה שאת אמרת.

שיטת חמש הדקות היא שיטה בה מלמדים את הילד להירדם עצמאית - 

נותנים לו לבכות חמש דקות, מגיעים להרגיע ועוזבים שוב לחמש דקות וחוזר חלילה

המשתמשים מספרים שמיום ליום הבכיות פוחתות

חשבתי שזה סתם לתת חמש דקות..

על השיטות להשאיר את הילד בוכה לפני שינה כבר שמעתי מזמן. יש כאלה שמאלפים בהדרגה: לילה ראשון בוכה עשרים דק', אח"כ פחות וכו'... לפעמים זה "עוזר". כלומר, הילד קיבל חינוך בגיל צעיר איזה עולם יש מסביבו. מסכן. ה' יצילינו.

כמובן, לא מדבר על גיאלים גדולים יותר, שלפעמים באמת צריך להבחין אם זה אכן "בכי" באמת..

זה בעצם שיטת השעה וחצי, שבה הילד בוכה שעה וחצי בהפסקות של חמש דקות, וכל פעם מחדש הוא נרגע כשבאים אליו והורסים לו את זה כשהולכים ממנו שוב ושוב ושוב, כל חמש דקות.

כמה "מעלות"... מתרגל להתאכזב הרבה פעמים (בעלי "העין-הטובה" יגידו מן הסתם שזה מתרגל שיש שכר לפעולתו הרבה פעמים..).

מושך את הבכי עוד ועוד, כי רואה שזה עוזר קצת..

עם הזמן "לומד" עוד-יותר, שצריך להתייאש מתקוות כאלו, זה מעייף והם כל פעם מאכזבים בסוף המבוגרים האלה..

חינוך לחיים.. ר"ל.

הלכתי לפי השיטה הזו עם ילד אחד שלי -

והיה אחלה.

למותר לציין שלא נרשמו השפעות כלשהן

עם השאר פחות, אז עזבתי מהר.

עגבניות! עגבניות!

אם יהיה לו שכל 

לגבי ההשפעות - תרשה לי לפקפק ,

כיוון שאינך יודע מה משפיע על מה, 

אוכל לספר לך על הרבה ילדים שנפגעו פגיעה מינית ולא נרשמה השפעה.

לכן היא לא היתה?

הנפש שלנו מורכבת יותר מן הנראה לעין.

ו... אני באמת מקווה שאתה לא קורא למצב בו הילד שלך צורח אחלה, אנא תקן אותי...

מרשה לך לפקפק

זו כבר הסכמה מסוימת 

את תשובתי שהכותרת שלה היא: מסכימה עקרונית

ובכל מקרה ,אני חושבת שזה עדיף משיטת חמש הדקות,  אם כי גם לא מומלץ בעיני 

כל זמן שמדובר באמת על ילד קטן, ולא גדול יותר שיכול לעשות את זה גם באופן מלאכותי, כשמבחינים שזה כך. לדעתי, ההתעלמות הזו יש בה אכזריות, שגם ממנה מתעלמים..

ככלל, אכזריות פוגעת, בעצם זה שחווים אותה. ועלולה גם ליצור "חיספוס" מסויים אצל הילד עצמו.

להשאיר ילד בוכה לחצי שעה, ככלל, בהקשר שדובר כאן - זה לא נכון.

כבר הזכרתי, לא מדבר על גילאים גדולים יותר, שלפעמים - לא תמיד כמובן - יש מצב שילד עושה "הפגנה" ומשתמש גם בבכי. הורה עם "חוש מוסיקלי" יכול להבחין בין בכי ממש, לבכי שמיוצר- מלאכותית ובמאמץ.. וגם אז לפעמים הדרך הנכונה אינה דווקא בהתעלמות, אלא בשיח עקיף. תלוי לפי הענין.

מה ההיגיון והתחושה והלב הישר אומרים.

ואכן לדעתי, מי שלא מרגיש בעיה שתינוק בוכה חצי שעה - זו בעיה.

ומכיוון שיש עוד נתונים בחיים, ועוד הזדמנויות ליחס, אז זה לא אומר שבגלל זה התינוק כבר "אבוד" ח"ו.. אבל כן על זה עצמו.

[ו"מחקרים" בעניינים אלו, באמת לא הכי מעניינים אותי..]

זה שאירופאים המציאו את השיטה הזאת, זה לא מפליא אותי בכלל. אבל זה שגם יהודים אימצו אותה - את זה קשה לי לתפוס.

רק שבמקום לבכות בקול הוא בוכה בלב 

וזה מגובה במחקרים

אם הוא אכן בוכה בלב בפעמים אחרות.

אבל גם אם לא, זה שהוא "מתייאש מלבכות", אחרי כמה פעמים שבכה חצי שעה.. זה עצמו פספוס בעיני. כאילו איבוד של איזו תקשורת חמה פנימית. כמובן, בגיל שזה עדיין כך, כמו שהזכרתי (כמו שלמציצה יש ערך בשלב מסויים ואח"כ לפעמים זה סתם רוטינה. לפעמים לא), וכשזה לא סתם "נדנוד-שיעמום", שגם אז יש דרכים לזהות מה הצורך.

זה קצת מזכיר, להבדיל, ששמעתי שילדים להורים שאינם שומעים, התרגלו לעשות עם הפה תנועה של כמו-בכי, בלי קול, כי זיהו שאינם שומעים אותם..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות