האישה הזאת פשוט מרשעת,רעת לב, אין לי מילה אחרת,

אם אחרי כל הסיפורים והזוועות היא מסוגלת להשאיר תינוקת ברכב לבד, אפילו לרגע.

רק מלחשוב על זה אני מתחלחלת.

אין מצב להשאיר תינוקת לבד ברכב.

חוץ מתוצאות עגומות שאת עצמך פירטת, ומאפשרות של גניבה, רכב שנשאר לא נעול יכול להוות סכנה לילדים שובבים שעלולים להיפצע מסגירת הדלת או להינעל בפנים, או חלילה לשחרר את בלם היד.

לא קשור כאן לשפוט. אין נסיבות מקילות שבהן מותר להשאיר תינוק לבד ברכב.

אני כמובן מפנה את האמירה הזו כלפי כל מי שכתב/ה שאי אפשר לשפוט.

אם חס וחלילה היה קורה משהו, היית קורא לזה טיפשות? להשאיר ילד לבד ברכב מלכתחילה,

אחרי כל המקרים האחרונים?

אני רואה אטימות לב ורוע ממשי להביא יצור חי למצב כזה של חוסר אונים.

אבל שוב, לוידת באמת מה הלך שם.

ב. אם זה בשעות הערב, במקום קריר, והאשה הגיעה מיד, וניגשה; כלומר, היא בעצם הלכה לרגע לקחת את הילדים, לא בשעה חמה, וחזרה לקחת את התינוקת, שאולי ישנה כשהיא יצאה לרגע - אז זה לא בהכרח קשור לכל מיני מקרים ששומעים. מבחינתה זה כמו להשאיר לרגע בבית כשלוקחת את הילדים מהשכנים. כמובן, לכתחילה לא כדאי לעשות כך. גם בגלל ההרגל, גם בכלל, לא להשאיר תינוק לבד.

קרו לאנשים שראו כדבר לגיטימי להשאיר תינוק ברכב לשניה אחת, בערב... 

או שזה קורה גם לאנשים שפויים = היסטריים..

כי אם זה קורה לקבוצה הראשונה זה מרגיע במובן מסויים.

וגם מעלה את האחריות של ההורים שנכשלו בתפקידם, מאד..

אני הייתי פונה לרשויות אם הייתי עדה למקרה שמתואר כאן.

בס"ד

אם הורים לא מבינים את הסכנה שכרוכה בהשארת תינוק לבד ברכב,

שלפחות יירתעו מה"סכנה" שיזמינו להם משטרה. באמת!

פעם אחת כשהייתי קטנה הלכתי עם אימא שלי וראינו אישה יוצאת מרכב,

כשהגענו סמוך לרכב אימא שלי הבחינה שהיה שם תינוק.

אימי הלכה בעקבות האישה ואמרה שזה מסוכן וכ' היה יום חם.
האישה אמרה שהשאירה לו חלון פתוח... בקיצור לא עזר להסביר לה כלום- 

עד שאימי פשוט אמרה שאם היא לא לוקחת את התינוק משם מיד, היא מזמינה לה משטרה.

האישה לא האמינה. אימי התחילה לחייג- ו
רק אז האישה חזרה במהירות לרכב ולקחה את התינוק שלה.

רק היום אני מבינה כמה זה נכון להגיב ככה.

גם אם זה לא מסוכן להשאיר ברכב  בערב,

(למרות שלדעתי זה כן.) אנשים שלא מרתיע אותם הסכנה-

אז שהמשטרה תרתיע אותם.

אולי אחרי פעם אחת שהמשטרה תגיע וכ' אותם הורים ילמדו לא לעשות זאת יותר.

וזה שזה היה רק בערב, ורק לדקה שיסבירו לשוטרים...

אכן כך נכון להתנהג. גם אני פעם ראיתי משהו כזה.

אבל בערב, אינני בטוח שמשטרה בכלל יכולה לומר משהו. 

[אם כי כבר אמרתי שעקרונית, גם אני לא אוהב את זה...]

איזה נס שהוצאת אותה, ואיזה נס שזה נגמר בטוב ולא באובדן של עוד ילד טהור של ה'!

בס"ד

יישר כוח .

ואני לא רוצה לשפוט- אבל זה בהחלט מזעזע...

וסליחה על חוסר הקשר- אבל הכתיבה שלך מהממת. 

היא לא שכחה אותה לשניה.

בס"ד

איך יכול להיות לגיטימי להשאיר תינוק לבד?...

עצם זה שתינוקת לבד בחושך באוטו בוכה זה כבר פשע!

בחיים שלי את השארתי את הילדים שלי לבד בשום מקום!

בטח שלא מחוץ לטווח הראיה שלי!

וכאן התינוקת הייתה אפילו מחוץ לטווח שמיעה!

הזוי

זה אותו זמן.

את לא נוהגת כך אף פעם  - אשריך.

דעתי שונה.

ששם כולם-מכירים-את-כולם,

זה אחרת מלהשאיר בדרום ת"א..

אם כי, כנ"ל, גם אני לא מתלהב מזה.

אבל בהחלט, בערב, לרגע קט, כאשר רואים שהאמא זכרה - זה לגמרי אחת מה"סיפורים" למיניהם.

אלא, כמו שאומרים, "למיגדר מילתא", כדאי להתרגל שלא משאירים כלל ברכב לבד.

לא "עוברת טראומה" מבכי. ואין לה מחשבה "מתי האמא תחזור". ויש כאלה שבבית התינוקת בוכה לא פחות זמן מהדקות הללו, על אף שאני לא אוהב גם את זה. 

במחילה,

אבל תינוקת בת חודשיים (וגם יום , כן ) מפתחת את תפיסתה את העולם בדיוק לפי היחס אל הבכי שלה,

וכשהיא בוכה ולא נענית זו טראומה, או לפחות זכרון רע (תלוי כמובן בזמן החוסר תגובה)

ואין לה מחשבה מתי האמא תחזור, פשוט בגלל שהיא לא יודעת מתי האמא תחזור,

מבחינתה זה נצח, היא לא יודעת להעריך זמן ולא לתפוס מושגי מקום (אמא לא פה , אבל קיימת)

מבחינתה ברגע שאמא נעלמה היא לא קיימת ואי אפשר לדעת מתי תחזור,

האם אתה עדיין חושב שהיא לא מרגישה וזה לא משפיע עליה?

אני לא מסכים עם זה.

אכן, אני גם חושב שלא במקרה יש האינסטינקט לקחת תינוק שבוכה, ואני לא בעד להקהות אותו - אבל לא חייב שכל בכי ש"לא נענה" תוך זמן קצר, יוצר טראומה וכד'. תלוי ממה זה בא. אם קרה משהו גרוע, ולא נענה, אז אכן זה לא טוב. אבל תינוק יכול לבכות גם בלי זה. ותינוקת קטנה ברכב, לא בהכרח "מרגישה" שהיא ברכב לבד. וגם אין לה את ה"לא יודעת" מתי אמא תחזור ואת ה"נעלמה". תינוקות שלנו אינם נמצאים כל הזמן בסל על גב האמא, ולא פעם הם בעריסה, בוהים בסביבה. 

התעוררה, מודיעה שהיא כאן ומחכה להיענות. וכמו שקורה עיתים בבית שזה לוקח כמה דקות, ההגעה בסוף מרגיעה למפרע. בדיוק כמו ה"מבחינתה זה נצח", אפשר לומר ההיפך. מבחינתה היא פורקת, האמא הגיעה, נסגר. בפרט כשזו לא "מדיניות" להתעכב, אלא קרה.. כמו כאן.

ואני חושב שההקצנות הללו, שחלקן דמיון מה קורה אצל הילדים, מזיקות בסופו של דבר, על אף שאני אישית "מחמיר" בדברים הללו, וכבר גידלתי ב"ה לא מעט ילדים. אימהות נכנסות לחרדות שמא כל פיפס עשה לילד טראומה, אח"כ מגיעות תגובות כמו מיעוט שהיו פה, על תינוק שהיה כמה דקות בערב ברכב בישוב לא גדול והאמא זכרה וחזרה, ש"לדווח לרווחה", "להתקשר למשטרה".. והתוצאה הפוכה: במקום לפתח חוש אחריות כלפי הילדים, דואגים "איך ייראה"..

צריך לדעת להציב גדרים ברורים. סייגים. לכתחילה אכן צריך לא להשאיר כלל ברכב לבד, ולו בתור סייג שלא יקרה דבר כזה כשזה אכן מסוכן - ועם זה צריך לא לבלבל בין חומרה של דברים. אמא שתתחיל לחשוב שכל בכי שלא נענה מיד יוצר טראומה וכו', עלולה להיות אמא לחוצה, שהטראומה הכי גדולה לילדיה תהיה מהלחץ התמידי ששידרה....

וודאי שלא כל בכי מפתח טראומה (ולכן כתבתי בסוגריים תלוי בזמן התגובה)

ואולי טראומה זו לא המילה הנכונה , אלא הסתכלות על העולם.

התינוק לומד את העולם דרך עצמו, אם מגיבים לו בזמן סביר לבכי , ובדרך כלל מתיחסים, וגם אם לא נענים מיד - מגיבים (לא חייבים להגיע מיד, אבל כן לומר: אני באה, רק רגע)

הוא לומד שהעולם הוא מקום בטוח, וכשהוא במצוקה מקשיבים לו.

כשבדרך כלל  לא מתיחסים , או בצורה קיצונית - למשל בוכה שעתיים , או לילה שלם - זה יוצר נקודת מבט שלילית על העולם, והעולם אינו מצטיר בעיניו כמקום בטוח, שידאגו לו בו, 

וודאי שכתינוק הוא יותר חסר אונים ופחות מעריך זמן, ולכן בכי של שעתיים נראה בעיניו כבכי של 10 שעות.

זה נכון שאסור להקצין, אבל יש להזהר גם מהצד השני -שגורס כי לא קורה כלום לתינוק שבוכה, ואין שום טראומה, תאוריה שגורמת להורים רבים לפנות לשיטות חמש הדקות למינהן.

האמת - כמו תמיד - נמצאת איפשהו באמצע.

אז כן 

(ואפילו אולי טבעית יותר "מחמיר", בגלל הקושי לשמוע תינוק בוכה ולהשאיר את זה כך.. וגם חושב שזה בהחלט סוג של תקשורת, וחום, ואמון, ותפיסת עולם-טוב.. אם כי צריך גם "חוש" מתי ילד "תופס את הפרנציפ" וזה לא אמיתי..).

ובוודאי כשזה קיצוני - אפילו הרבה פחות מהדוגמאות שהבאת - זה בהחלט גרוע. חמור ממש אם תינוק בוכה ובוכה ואינו נתקל בתגובה אנושית.

אני לא יודע מה זה "שיטת החמש דקות" ובכלל, לא מתלהב מחינוך לפי "שיטות" למיניהן, צריך להרגיש את הילד וגם את החוש הטבעי של ההורים - ולא להקהות את זה ולאבד את התחושה הטבעית של החמלה שהקב"ה נתן בנו כלפי בכי של תינוק.

ודווקא בגלל זה, אני חושב שצריך לא להפוך את זה למשהו שאם קורה באופן חריג, אז קרה כביכול אסון... כי אז הורים פשוט עלולים להתייאש מראש, מחוסר יכולת לעמוד במתח.

לחמול על התינוקות, לנהוג בחום טבעי, לחוש ממה הדברים באים - וגם לדעת שאם יש חריגה קטנה וסבירה, הילד עומד בכך ומקבל את הפיצוי ב"הפי אנד"..

נדמה לי שזה בערך גם מה שאת אמרת.

שיטת חמש הדקות היא שיטה בה מלמדים את הילד להירדם עצמאית - 

נותנים לו לבכות חמש דקות, מגיעים להרגיע ועוזבים שוב לחמש דקות וחוזר חלילה

המשתמשים מספרים שמיום ליום הבכיות פוחתות

חשבתי שזה סתם לתת חמש דקות..

על השיטות להשאיר את הילד בוכה לפני שינה כבר שמעתי מזמן. יש כאלה שמאלפים בהדרגה: לילה ראשון בוכה עשרים דק', אח"כ פחות וכו'... לפעמים זה "עוזר". כלומר, הילד קיבל חינוך בגיל צעיר איזה עולם יש מסביבו. מסכן. ה' יצילינו.

כמובן, לא מדבר על גיאלים גדולים יותר, שלפעמים באמת צריך להבחין אם זה אכן "בכי" באמת..

זה בעצם שיטת השעה וחצי, שבה הילד בוכה שעה וחצי בהפסקות של חמש דקות, וכל פעם מחדש הוא נרגע כשבאים אליו והורסים לו את זה כשהולכים ממנו שוב ושוב ושוב, כל חמש דקות.

כמה "מעלות"... מתרגל להתאכזב הרבה פעמים (בעלי "העין-הטובה" יגידו מן הסתם שזה מתרגל שיש שכר לפעולתו הרבה פעמים..).

מושך את הבכי עוד ועוד, כי רואה שזה עוזר קצת..

עם הזמן "לומד" עוד-יותר, שצריך להתייאש מתקוות כאלו, זה מעייף והם כל פעם מאכזבים בסוף המבוגרים האלה..

חינוך לחיים.. ר"ל.

הלכתי לפי השיטה הזו עם ילד אחד שלי -

והיה אחלה.

למותר לציין שלא נרשמו השפעות כלשהן

עם השאר פחות, אז עזבתי מהר.

עגבניות! עגבניות!

אם יהיה לו שכל 

לגבי ההשפעות - תרשה לי לפקפק ,

כיוון שאינך יודע מה משפיע על מה, 

אוכל לספר לך על הרבה ילדים שנפגעו פגיעה מינית ולא נרשמה השפעה.

לכן היא לא היתה?

הנפש שלנו מורכבת יותר מן הנראה לעין.

ו... אני באמת מקווה שאתה לא קורא למצב בו הילד שלך צורח אחלה, אנא תקן אותי...

מרשה לך לפקפק

זו כבר הסכמה מסוימת 

את תשובתי שהכותרת שלה היא: מסכימה עקרונית

ובכל מקרה ,אני חושבת שזה עדיף משיטת חמש הדקות,  אם כי גם לא מומלץ בעיני 

כל זמן שמדובר באמת על ילד קטן, ולא גדול יותר שיכול לעשות את זה גם באופן מלאכותי, כשמבחינים שזה כך. לדעתי, ההתעלמות הזו יש בה אכזריות, שגם ממנה מתעלמים..

ככלל, אכזריות פוגעת, בעצם זה שחווים אותה. ועלולה גם ליצור "חיספוס" מסויים אצל הילד עצמו.

להשאיר ילד בוכה לחצי שעה, ככלל, בהקשר שדובר כאן - זה לא נכון.

כבר הזכרתי, לא מדבר על גילאים גדולים יותר, שלפעמים - לא תמיד כמובן - יש מצב שילד עושה "הפגנה" ומשתמש גם בבכי. הורה עם "חוש מוסיקלי" יכול להבחין בין בכי ממש, לבכי שמיוצר- מלאכותית ובמאמץ.. וגם אז לפעמים הדרך הנכונה אינה דווקא בהתעלמות, אלא בשיח עקיף. תלוי לפי הענין.

מה ההיגיון והתחושה והלב הישר אומרים.

ואכן לדעתי, מי שלא מרגיש בעיה שתינוק בוכה חצי שעה - זו בעיה.

ומכיוון שיש עוד נתונים בחיים, ועוד הזדמנויות ליחס, אז זה לא אומר שבגלל זה התינוק כבר "אבוד" ח"ו.. אבל כן על זה עצמו.

[ו"מחקרים" בעניינים אלו, באמת לא הכי מעניינים אותי..]

זה שאירופאים המציאו את השיטה הזאת, זה לא מפליא אותי בכלל. אבל זה שגם יהודים אימצו אותה - את זה קשה לי לתפוס.

רק שבמקום לבכות בקול הוא בוכה בלב 

וזה מגובה במחקרים

אם הוא אכן בוכה בלב בפעמים אחרות.

אבל גם אם לא, זה שהוא "מתייאש מלבכות", אחרי כמה פעמים שבכה חצי שעה.. זה עצמו פספוס בעיני. כאילו איבוד של איזו תקשורת חמה פנימית. כמובן, בגיל שזה עדיין כך, כמו שהזכרתי (כמו שלמציצה יש ערך בשלב מסויים ואח"כ לפעמים זה סתם רוטינה. לפעמים לא), וכשזה לא סתם "נדנוד-שיעמום", שגם אז יש דרכים לזהות מה הצורך.

זה קצת מזכיר, להבדיל, ששמעתי שילדים להורים שאינם שומעים, התרגלו לעשות עם הפה תנועה של כמו-בכי, בלי קול, כי זיהו שאינם שומעים אותם..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....