ברוך ה שרדנו.
זה היה קשה. ומתיש.
ופגשתי אותו.
הווווו כמה שזה כאב.
להתעלם ולהסתתר כל פעם שהוא עובר עם החניכים שלו לידי.
לא לדעת אם לדבר, ומה לומר ואיך וכמה?
ואולי בכלל הוא לא ירצה לדבר איתי?
מביך. מפחיד אפילו.
ימים ולילות של מחשבות וחששות התנקזו לרגע אחד בו החלטתי לדבר איתו.
וזה הלך כל כך טוב, שלרגע לא האמנתי.
וואווו
ופתאום כל הגעגועים שוב צפים והמחשבות לא מרפות
ואין לי חברות בשביל שידברו איתי
ויעזרו לי
וזה קשה ככה לבד
אבל בעיקר אני חוששת מה יקרה עוד כמה שנים.
זה היה קשה. ומתיש.
ופגשתי אותו.
הווווו כמה שזה כאב.
להתעלם ולהסתתר כל פעם שהוא עובר עם החניכים שלו לידי.
לא לדעת אם לדבר, ומה לומר ואיך וכמה?
ואולי בכלל הוא לא ירצה לדבר איתי?
מביך. מפחיד אפילו.
ימים ולילות של מחשבות וחששות התנקזו לרגע אחד בו החלטתי לדבר איתו.
וזה הלך כל כך טוב, שלרגע לא האמנתי.
וואווו
ופתאום כל הגעגועים שוב צפים והמחשבות לא מרפות
ואין לי חברות בשביל שידברו איתי
ויעזרו לי
וזה קשה ככה לבד
אבל בעיקר אני חוששת מה יקרה עוד כמה שנים.




