תפסיק לפרסם תפורום!
כמה שפחות יותר טוב.
חח סתם פשוט כדי שלא יגיעו לכאן אנשים לא רצויים🙊
קיצר תן לו להתפרסם לבד ואל תעזור לוו
אני לא רואה מי ירצה להצטרף....

כנראה שאת יודעת ...
זה שאת בת ונהינת מהפורום "פורום שחנו"שים של בנות", זה לא אומר שהמין האחר צריך להדפק לחלוטין כי בנוג"ה זה פורום "רציני מדי" ואין מצב ש"Admin" יתן לפתוח נסיו"פ לבנים... וזה לא פייר שאנחנו (בני המין האנושי) צריכים לשבת מן הצד ולראות דברים וכשיש לנו משהון לומר -אם אומרים אנו יוצאים "כזה זכרים"... אז את תהני, בפורום דרוש להתעוררות כמו שציינו גם משתתפים אחרים....
אשמח אם המנהלים יגיבו בחוות דעתם (אם הם היו רוצים אני מתאר לעצמי שהיו אומרים אז..)-
ו @אמת המים...
נא להביע דעה, אם אפשר.....
אני מתאר לעצמי שאת בפורום של בנות לא תכתבי בדיחה מגעילה, נגיד, (אני מדבר על כזה פורום שיחנו"שי בנות...)
ולכן אני בהפצות! כדי שהפורום לא יהפוך לכזה מגדרי!

אתן לא מבינות שהפורום הוא נהיה בעיקר בנות, אז לכן כיף- לי פחות...

כפר חסידות...
בן-ציון
יומנים נשרפיםזה לא שמי שפה נבחר בוועדת קליטה...
מה זה "אנשים לא רצויים"?...
"אמת המים" זו נקבה (וגם זה שם לא הכי "לא-אולפניסטי" במיוחד...)
אבל בדקתי בכ"א, כי זה מה שאני כמעט תמיד עושה לפני שאני מבצע הטיית לשון לשיוך למין מסויים.מוכן תו"כ ויכוח ארוך... והופתעתי...
לילה טוב.
כי גיליתם על הפורום איכשהו. ואז באתם והייתם חדשים, וכולם הכירו את כולם ואתכם לא, והייתם לא קשורים וכביכול "נדחפתם" לחברה מוכרת ואינטימית. והופה, עכשיו אתם מגדירים את עצמכם כחלק מהחברה המוכרת והאינטימית פה.
אז מה ההבדל?!
אתם יודעים שהאנשים ששרצו פה לפני חמש שנים והיו לגמרי חבורה מוכרת ואינטימית של הפורום הזה בכלל לא מכירים אתכם?
אז אין מה לפחד שאחרים ייכנסו, כי אין מה לעשות, האופי הכי בולט של הפורום הזה הוא שכולם יכולים להרגיש פה בנוח. ואין כאלה שקשורים וכאלה שלא. (יש כאלה שיחלקו וכאלה שלא, אבל בהגדרה הפורום הזה הוא חסר הגדרה)
אכתוב בחתימה "פורום 12" ככה רק אלה עם הפז"מ יבינו.....
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)