אבל מעניין באמת...
לא על גבעונים
לא על מאחזים
לא על מקלחות
לא על טרמפים
אוקיי
משו ברומו של עולם באמת!!!
יאללה עופו
אבל מעניין באמת...
לא על גבעונים
לא על מאחזים
לא על מקלחות
לא על טרמפים
אוקיי
משו ברומו של עולם באמת!!!
יאללה עופו
ננסח את זה כך:
רגש,
זה מצוין וטוב ויפה.
עד כמה?
האם מטרתנו היא לחפש כל הזמן דברים שידליקו לנו את הרגש?
האם בסדר לעשות דברים כי הם מרגשים?
וכו'.
אכן איתגרת.
אשמח לתשובות מנומקות
אבל מצד שני אני רוצה דיון נורמלי ולא רדוד...
אוף העייפות הכריעה את השפיות...
כיבוד הורים מול ארץ ישראל
@הדסי שושה כבד מידי?
מזה שהילדים שלהם בגבעות ובכו ובכו
ואז יש מצד אחד כיבוד הורים מצד שני ארץ ישראל
זה בא בעוד דברים
אני צריכה להתבודד על זה וזהו ולא לשגע אנשות בשרשורים על זה![]()
אז הבאתי דיון עמוק.. ![]()
קודם כל שיש הבדל בזה בין בנים לבנות
כי הבנות (השוות...) יותר חזקות בצד הרגשי. ובנים- בצד השכלי. (וזה לא אומר שהבנות פחות חכמות...)
אבל בעניין בנות- אני חושבת שצריך להפתח לרגש ולהציב גבולות בשכל...
בתור מניע הוא בסדר לדברים פרטיים אבל לדברים גדולים כמו אידאות- זה נראלי בשכל....
ז"א- מי חושבת שלא לחשוב?.....
אז מבחינת איפה לשים- אני חושבת שזה גם תלוי במה, אני אקח דוגמא:
בתפילה- שופכים את הלב אבל כשלומדים, לדוג' עין אי"ה- צריך שכל.....
אבל לפעמים זה לא מוגדר, ז"א- לא הכל 'שחור- לבן'....
כמה? בערך 3.... (דוגמא להסבר המשפט שלמעלה.)
אז אולי הגדרים ההלכתיים הם הגבול של הרגש, וזהו? נראלי, לא יודעת...
כתבתי ממש מלא...... אז אני מקווה שזה פירוט.....
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)